אז מהו בעצם משבר גיל 4 חודשים ולמה עושים ממנו כזה עניין?
לאורך כל השנה הראשונה מתרחשות קפיצות התפתחות שונות ומשמעותיות, אז למה רק הקפיצה של 4 חודשים זכתה בכינוי משבר?
נתחיל מההסבר הפשוט – המשבר הוא שלנו. אם נרצה לדייק, עבור הילדים שלנו, בגיל 4 חודשים קורים דברים נפלאים.
בגיל 4 חודשים הילדים שלנו מתחילים להיות יותר פעילים: על פי רוב כבר מושיטים יד, מסוגלים להכווין את ראשם לכיוון שאליו מעוניינים באופן רצוני וחלקם אפילו מתחילים להתהפך. המתקדמים שבהם גם מתחילים לזחול. חגיגה!
הם כבר מזהים דמויות מוכרות ואפילו מתחילים להכיר בכך שיש עוד דמויות שהן פחות מוכרות ומתחילים לחשוש מהם.
הם מבינים שהם ואמא (או הדמות המטפלת העיקרית אם תרצו) זה לא ייצור אחד, אלא שני יצורים שונים שיכולים להתקיים לחוד. יש בזה משהו מאוד מרגש, אבל גם קצת מפחיד עבורם – מה יהיה אם אמא תלך ולא תחזור?
לכן, הם גם מתחילים עם מחוות גדולות יותר כלפי הדמויות המטפלות העיקריות – לרוב זה יהיה קולות של שמחה, עונג והנאה. הם יירגעו מהר יותר במחיצת דמויות אלו ואפילו יצחקו איתם הרבה.
הדבר שהכי מאפיין את גיל 4 חודשים הוא ההתעוררות לעולם! הילדים פתאום מגלים את העולם, מגלים את כל הגירויים שיש מסביב והכל מעניין אותם פתאום: משב רוח, עלים מתנדנדים, תאורה, צבעים, ריחות, קולות וכו’. הגוף שלהם מתחיל להפריש יותר אדרנלין, מה שגם מקשה עליהם להפסיק להתלהב ולהתרגש מהעולם ומקשה עליהם לאכול, לישון ובאופן כללי להישאר רגועים ונינוחים. מרגע זה הם רוצים לטרוף את העולם כי רק עכשיו הבינו שיש אחד כזה!
כי על פי רוב, בגיל הזה, בגלל עודף הגירויים ובגלל ההתעוררות הזו, הילד שלמדנו להכיר בחודשים האחרונים משתנה, לפעמים מן הקצה לקצה. כמעט אצל כל הילדים חלים שינויים (ושיבושים) בשינה, בתזונה וביכולת התנועה. זה כבר לא התינוק שיכלת להשאיר לבד על המיטה בלי החשש שיתגלגל משם. זו כבר לא התינוקת שיונקת בנחת, אלא היא מתנתקת כל שניה. הם חסרי שקט, מתעוררים מכל דבר ובעיקר קשה נורא להרדים אותם.
אבל, אם ננסה לצאת רגע מהבועה שלנו והקושי שלנו (היי, אף אחד לא הבטיח שלהיות הורה זה קל), נבין שבעצם המשבר הזה הוא דבר נפלא. הוא מעיד על ההתפתחות של ילדנו ומסמן לנו שהוא מתפתח בדרך הנכונה ובעצם כל השיבושים האלו הם לטובה – הכל תקין ונורמלי.
לכן, עם כל הקושי והאתגרים שהגיל הזה מביא, ועם כל השינויים שחלקם יסתדרו עם הזמן וחלקם ישתנו לנצח, תעשו לעצמכם טובה ובעיקר לילדכם: אל תסתכלו על זה כמשבר, אלא כנפלאות. ומעתה קראו לכך, נפלאות 4 חודשים.
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
