נפרדות או: על קפיצת הגדילה הפסיכולוגית הראשונה

גם לכם יצא לתהות מה קורה בגיל 5.5 חודשים?

קפיצת גדילה נוספת?
סוג של…
הפעם אני רוצה לספר לכם על קפיצה התפתחותית פסיכולוגית חשובה.
סביב גיל חמישה חודשים מתפתחת ההבנה הפסיכולוגית שהתינוק הוא דמות נפרדת מאמא שלו. בעולם המקצועי קוראים לזה נפרדות. בגיל זה זהו ראשית תהליך הנפרדות, תהליך שיוביל בסופו של דבר להיותו של התינוק שלנו אדם מבוגר ועצמאי.
בשלב הזה, התינוק מבין שאמא היא יצור נפרד ממנו, אך עוד לא מבין שאם היא הולכת לרגע או נעלמת מטווח ראייתו היא ממשיכה להתקיים. מבחינתו, כאשר אמא נעלמת, היא הלכה לנצח ולא תחזור. כעת אתם מבינים כמה הסיטואציה הזו יכולה להיות מלחיצה עבורו ועד כמה זה מסעיר את הילד.
תוסיפו לכך גם את חרדת הזרים שהתחילה סביב גיל 4 חודשים (כן, היא הייתה עוד קודם לכן), וקיבלתם מתכון לתינוק שעלול להימצא בסטרס רב סביב עזיבת ההורים ו/או הגעת דמויות חדשות שאינן מוכרות. כלומר, בשלב זה, לחרדת הזרים מצטרפת הנפרדות. עכשיו יש הבחנה גם בין אמא והתינוק אבל גם מתחדדים ההבדלים בין אמא לאחרים. או במילים אחרות, בין דמויות שמטפלות ודואגות לתינוק, לבין זרים שאינו יודע אם הגיעו להיטיב או להרע עימו.
חשוב להבין כי הנפרדות מהווה זוהי התחלה של מושג פסיכולוגי המכונה קביעות האובייקט (ההבנה כי אובייקטים ממשיכים להתקיים גם אם נסתרים מהעין). 
לכן, עם כל הקושי שבדבר, מדובר בתהליך התפתחותי פסיכולוגי חשוב ורצוי.
איך זה נראה בפועל?
הדבר מתבטא לרוב בהיצמדות כלשהי של התינוק להורה ורתיעה מוגברת מזרים. התינוק יכול לבקש יותר ידיים, להביע מחאה או להילחץ ואף לבכות כאשר ההורה נעלם מטווח ראייתו.
בשינה התינוקות שלנו סביר שיתקשו להרפות וגם אם לא, אז עלולים להתעורר יותר רק כדי לוודא שאנחנו עדיין שם עבורם.
כלומר, ההבנה של הנפרדות מקבלת ביטוי גם במהלך היום וגם בלילה. לצערי, הרבה הורים חושבים שזהו דווקא הגיל להתחיל ללמד הירדמות עצמאית, לבד. כפי שאתם רואים, זה ממש לא הזמן, אלא בדיוק להיפך. התינוק שלנו צריך לדעת שאנחנו שם עבורו גם ביום וגם בלילה. ניסיון ללמד אותו הירדמות עצמאית לבד בגיל הזה עלולה רק לייצר ריחוק בינו לבין ההורים, ריחוק בין הדמויות הבטוחות והגברת החשש שהן הלכו לעד.
אז מה נכון לעשות?
מה שאני ממליצה בשלב הזה, הוא לאפשר כמה שיותר היצמדות, מתוך בחירה והבנה שזה כרגע מה שהתינוק שלכם זקוק. לתת הרבה מגע, חום, ורצוי באופן יזום מטעמכם. עוד אני ממליצה, הוא להבין שבמקביל ליכולות נוספות כמו התמצאות במרחב (מה גבוה, נמוך, קרוב ורחוק), התינוק עדיין מחפש וזקוק לקרבה אליכם. לכן, כשאתם מתרחקים ממנו, המשיכו לחזק את הקשר וההיקשרות עימכם באמצעות החושים. דברו אליו מרחוק, זה יכול להרגיע לכמה דקות, השאירו בגד או חיתול בד עם הריח שלכם, הימצאו בסביבתו עד כמה שמתאפשר לכם והיו סבלניים עם הפרידות גם במהלך היום וגם בלילה. זכרו שקפיצה זו משפיעה גם על השינה, קחו אוויר ותנו את המענה שייתן הכי הרבה ביטחון לבייבי שלכם.
ואולי הכי חשוב-
ממליצה לזכור שזוהי רק הראשונה בתוך שרשרת של התפתחויות פסיכולוגיות שהתינוק שלכם צפוי לעבור. רק צליחה שלה בצורה טובה, תאפשר ותביא לאחריה תהליכים פסיכולוגיים נוספים. כמו כל קפיצת גדילה אחרת, עם מענה נכון ומתאים, גם השינוי הזה יתייצב ומשם תעברו לקפיצה הבאה שתביא איתה אתגרים, התרגשות והפתעות חדשות.
בהצלחה.

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

על השפעת ההסתגלות למסגרת לתהליך הפרידה מחיתולים

זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך

קראו עוד »

אני לא רוצה ללכת היום לגן!

“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא

קראו עוד »