הלילה הזה שבו הוא פשוט התחיל לצעוק עוד זכור לי בראש.
אני זוכרת שנכנסתי לחדר בבהלה. התינוק שלי שהיה אז בן 4 חודשים, אחרי שנרדם כבר, התעורר ופתאום התחיל לצעוק. היו אלו צעקות מסוג שלא שמעתי מעולם… חשבתי שקרה משהו נורא. כשניגשתי אליו פתאום הבנתי, הוא ‘סתם צועק’. שום דבר לא מפריע לו, שום דבר לא כואב לו, הוא לא קיבל מכה, הוא לא בוכה ולא שום דבר… הוא צועק ומאושר מכך. נשמע מוכר?
אז כן, אם גם התינוק שלכם הפסיק לגרגר והתחיל לצעוק במקום זאת, כדאי שתדעו שזה לאו דווקא לא בסדר. יכול מאוד להיות שהוא פשוט מגלה את הקול שלו וחוקר כיצד הוא יכול לבצע בקולו שימושים שונים. ההבנה כי הוא שולט על הצלילים שהוא שומע היא חדשה עבורו ומהווה מעין משחק. לכן, גם דיבורים והסברים של ‘זה לא נעים לי שאתה צועק’ אינם רלוונטיים כל כך בשלב הזה.
חשוב שנבין שהיכולת להפיק עיצורים שנשמעים לנו כמו צווחות או צעקות מהווים את תחילת התפתחות השפה והדיבור. ועם כמה שזה מעצבן, צריך לעודד את התינוקות להביע עצמם גם באופן שפתי, גם אם כרגע זה ממש צורם לנו באוזן. לאט לאט ישתלבו בכך מלמולים, עיצורים והפקת צלילים נוספים, הווליום יפחת במיוחד אם יקבלו את התחושה שמקשיבים להם והם ילמדו להביע את עצמם גם באמצעות קולות נוספים – צחוק, מלמול, צעקה. זאת כמובן בנוסף לבכי שנמצא שם מהיום הראשון.
בהמשך השפה תתפתח לעיצורים בצלילים שונים, במקביל למחוות (ג’סטות) שאינן מילוליות כדי להעביר מסר כלשהו (כגון מחיאת כפיים להבעת שמחה, הקשתת גב לסימון של התנגדות, לא וכן עם הראש ועוד). בקיצור, כמו כל דבר בהתפתחות התינוקות, צריך להנות מכל שלב, ולדעת שיש למה עוד לצפות לבאות : )
מה זכור לכם מהפעם הראשונה שהם התחילו לצעוק?
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
