על אתגרים ומשקפיים

אז אם אנחנו עוסקים באתגרים ובמשקפיים, הפעם אני רוצה לשים לכם עדשה עמוקה ורחבה על מה אנחנו מעבירים לילדים שלנו באופן מודע ושאינו מודע.

כשהילדים שלנו נתקלים באתגרים אנחנו מתוך אינסטינקט הורי רוצים לעזור להם, לגונן עליהם, לפתור להם את הקושי. זה הרגש הכי טבעי שיש. זה יכול לקרות כשהילד מנסה לפתוח קופסה ולא מצליח, כשהוא מנסה לטפס על סולם בגן השעשועים, כשהוא בעיצומו של ריב עם אחד החברים שלו, כשהוא לא מצליח את שיעורי הבית וכו’. אנחנו מיד נחלצים לעזרתם ורוצים לפתור להם את הקושי. אז אנחנו מרימים את הילד לסוף הסולם, אנחנו פותחים לו את הקופסה, משלימים בינו לבין החבר ונותנים לו את התשובה לתרגיל שנדרש לבצע. באותו הרגע אנחנו מרגישים טוב שפתרנו לילד שלנו את הקושי, את האתגר ואולי אף מנענו ממנו תסכול. אבל האם לטווח הארוך זה נכון?

כבר ניחשתם נכון – לא.

כשאנחנו ממהרים ‘להציל’ את הילדים שלנו מהאתגרים שהם חווים, אנחנו שמים משקפיים של הצלה והרצון לעזור להם. אני רוצה להציע להם להחליף רגע משקפיים למשקפי המסוגלות שלהם. שניה לפני שאתם מתערבים, עצרו רגע להתבונן:

  1. האם זה משהו שהילד שלי יכול להתמודד איתו?
  2. האם חשוב שינסה להתמודד לפני שאפתור לו את הקושי?
  3. האם הוא יודע לבקש את עזרתי כשיצטרך?

אם עניתם על אחת מהשאלות האלו ‘כן’, סימן שאתם צריכים להחליף קצת משקפיים.

ולמה הכוונה?

כשאנחנו מתבוננים בהתמודדויות של הילדים שלנו דרך משקפיים של מסוגלות, אנחנו נותנים להם להתנסות, לחוות וגם לפעמים להיות מתוסכלים מהדרך. כשאנחנו מתבוננים על הילדים שלנו במשקפיים של מסוגלות, אנחנו נהיה שם לצד הדרך לעודד אותם ולתת להם תחושת יכולת ומסוגלות, אבל לא נרוץ ישר לפתור את זה. ניתן להם להתנסות לחוות, וכשצריך ניתן להם את הכלים ללמוד איך לעשות זאת בעצמם. למשל נלמד את הילד שוב ושוב איך פותחים את הקופסה, איך מנהלים ריב, איך עונים על תרגילים מסוג זה בשיעורי הבית.

כמו הסיפור על הדייג שלימד את בנו לאחוז בחכה כדי שיידע לדוג בעצמו את הדגים, כך גם אנחנו. לפני שאנחנו פותרים את הסיטואציה או את האתגר ועוברים לדבר הבא, תנו לילדים שלכם להתנסות, לחוות ולהתמודד.

שימו את המשקפיים של המסוגלות והאמינו בכל ליבכם שהם יכולים להתמודד עם זה ולצאת מחוזקים או לומדים מהתהליך.

כמו שהאמנתם שהם מסוגלים לזחול, להתיישב, ללכת, לדבר כך גם לגבי אתגרים וקשיים אחרים. ככל שניתן להם להתנסות ונתערב כשהם מבקשים את עזרתנו, ותוך כדי נהיה שם לתמוך, לעודד ולהחזיק עבורם את האמונה שהם מסוגלים, כך הם ילמדו גם לחבוש את המשקפיים הנכונים כשהם נתקלים באתגרים שונים בחיים.

זכרו, יש יותר מדרך אחת להסתכל על כל אתגר. אם נלמד בעצמנו להתבונן בסיטואציות שונות דרך משקפיים שונים, לגבינו ולגבי הילדים כך נוכל למצוא פתרונות יצירתיים יותר ולהתמודד טוב יותר במצבים מאתגרים. ושוב, כל מה שאנחנו מהווים בו דוגמה אישית, ילדינו יספגו, יקלטו וילמדו להיות כמונו.

 

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים

המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים: “אין היא קטנה מידי””אם היא מפספסת, היא בטוח לא מוכנה””הוא לא יודע לשחרר””קקי זה עסק מסובך””זה בטוח יעבור קשה””אם נתחיל עם סיר נצטרך שתי גמילות, אין לי כוח לזה””אם הוא לא מבקש, אני לא מתחילה, ממש חסר לי עכשיו הפיפי בכל מקוםזה ייקח נצח””הוא חייב להיגמל עד… X””זה

קראו עוד »

זה מה שקורה לילד שלך כשהוא בטנטרום והוא נשאר לבד

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »