אמא, אל תלכי!

שוב זה קורה.
היא מחבקת אותך חזק חזק ולא משחררת.
את מחבקת חזק, לוחשת מילים של אהבה, שולחת מבט מתנצל אל הגננת שמחכה שתעבירי אותה אליה.
שתיפרדו כבר.

שוב זה קורה.
ואת כבר יודעת איך זה הולך להיגמר.
גם אם תתני לה עוד דקה, שתיים ואפילו שלוש, בסוף זה ייגמר בבכי.
בסוף תצטרכי לקרוע אותה ממך ולהעביר אותה לגננת.

שוב הלב שלך יישבר.
הגננת תבטיח לך שעוד פחות משלוש דקות היא תפסיק לבכות ותהיה שמחה ותסגור אחרייך את הדלת.
את תצאי בלב כבד החוצה.
אולי אפילו תחכי מעבר לדלת לשמוע אם הבכי נפסק.
האשמה לא מאחרת לבוא.
את מרגישה אמא רעה,
אמא גרועה.
איך ניתקת ככה את הבת שלך?
איך לא נשארת שם בשבילה?

אני יודעת מה עובר עלייך ברגעים אלו. באמת.
זה שובר את הלב.
זה מרוקן אותך מאנרגיה.
אני יודעת. הייתי שם.
ומלבד זה שמדובר בתהליך הסתגלות לשתיכן (לילדה שלך אבל כן, גם לך), אני רוצה להסביר משהו.
הצורך הבסיסי ההישרדותי והראשוני ביותר שלנו הוא בהיקשרות, בקשר.
החיבור עם עוד אדם הוא צורך הישרדותי ולכן התינוק מהיום הראשון משתמש בכל אמצעי שהוא יכול כדי ליצור חיבור עם ההורה שיטפל בו.
כבר מההתחלה הוא אוחז בחוזקה את האצבע שלנו,
הוא בוכה עד שהוא מרגיש עטוף ומוגן,
הוא מתעורר כל זמן מה כדי לראות שהדמות המטפלת עדיין שם ודואגת לו ובכך הוא שומר על החיבור.
מתוקף כך, שהחיבור והקשר הם הדבר הכי חשוב, כל דבר שמאיים על ניתוק הקשר, ניתוק ההיקשרות הוא פשוט בלתי נסבל.
לאיום הזה, בין אם ממשי או לא, קוראים פרידה.
הילד שלנו חותר לשמירה על ההיקשרות איתנו בכל רגע נתון.
ככל שהוא קטן יותר הוא לא יכול לאחוז בקשר איתנו לאורך זמן, ולכן כל חוויה של פרידה מאיימת עליו בצורה הכי עמוקה שיש.
הפרידה בגן לא שונה מאלו.
הילד או הילדה שלנו מנסים לעשות כל מה שהם יכולים כדי לשמור על החיבור, אז הם בוכים, אוחזים בנו בחוזקה, מחבקים לנו את הרגל, מבקשים בדמעות ‘אל תלכי’ והלב שלנו נשבר.
אנחנו מבינים שחוויית הפרידה קשה להם.

אז אני רוצה שתביני.
כשהילדה שלך אוחזת בך חזק ולא משחררת,
כשהיא בוכה מאוד כשאת מעבירה אותה אל הגננת, תביני.
תביני את הפחד שלה שאולי הקשר שהכי חשוב לה בחיים נמצא בסכנה.
תביני שהיא אוהבת אותך ורוצה להיות איתך.
ובעיקר – תביני שזה טבעי שהיא חותרת להישאר כמה שיותר איתך וצמוד אלייך.
כשהיא מבקשת שלא תלכי, היא בעצם מבקשת – תשמרי על החיבור שלנו, אל תתני לו להתנתק.
התפקיד שלנו כהורים הוא לייצר את הביטחון לילדים שלנו שנחזור ונהיה שוב בחיבור.
כשהיא אומרת ‘אל תלכי, אמא’,
תביני אותה.
היא מבקשת שתשמרי על הקשר שלכן,
כי היא עוד לא יכולה לעשות את זה לבד.