על ביעותי לילה כבר שמעתם?

ביעותי לילה? סיוטים? מה קורה שם בשינה של הילד שלי?

ביעותי לילה…

שמעתם כבר את המושג הזה פעם?

מתלבטים אם מה שקורה ועובר על הילד שלכם כעת בשינה הוא השלב הבא שכולם מדברים עליו?

בואו רגע נעשה סדר.

כמה דברים שחשוב לדעת ולהכיר:

• ביעותי לילה לא קורים לכולם. יחד עם זאת, הם יכולים להיות נפוצים יותר ממה שחשבתם.
• לרוב ביעותי הלילה מגיעים סביב הגילאים שנה וחצי ויכולים להימשך עד גיל שש לסירוגין.
• ביעות לילה הינו תופעה פיזיולוגית ותגובה של מערכת העצבים. היא לרוב קורית בשלב שבו השינה עמוקה ומופרשים בה הורמונים וכו’, ביניהם גם הורמוני גדילה.
• ביעותי לילה מתרחשים יחסית בתחילת הלילה ולרוב יתרחשו עד כארבע שעות מהרגע שהילד נרדם לשינת הלילה.
• ילדים רגישים נוטים יותר לביעותי לילה, בין היתר כי היכולת שלהם לסנן עודפי גירויים היא מוגבלת וגם כי לרוב השינה שלהם רגישה יותר.
• גם דמיון עשיר ומפותח יכול להשפיע על נוכחותם של ביעותי לילה, אבל כאן לצערי, אין לנו הרבה מה לעשות.

כלפי חוץ ביעותי לילה נראים בצורה הבאה: הילד קם והתחושה היא שהוא מאוד סוער ונסער אבל בפועל הוא עדיין שקוע בשינה. מבחינת מראה זה יכול להיראות מפחיד וסוער למדי: הילד צורח, מנופף בגפיים השונים, יכול להיעמד או להתהפך, יכול למלמל או לדבר הברות שאינן ברורות או הגיוניות, לבעוט ולבכות. החלק הכי מסעיר בכל הסיפור הוא שאי אפשר לנחם ולהרגיע אותם, זה נראה כאילו הם לא מגיבים לשום ניסיון הרגעה או נחמה שלנו. העיניים של הילד שלכם יכולות להיות פקוחות או סגורות, אבל זכרו שהוא עדיין ישן. ההתקף המדובר יכול להימשך בין דקות ספורות ולעיתים עד 20 ואפילו שלושים דקות במקרים חריגים.

הרצון שלנו ההורים לעשות משהו כדי להקל על הילד שלנו חזק מאוד, ולכן פעמים רבות נרצה לנסות ולנחם אותם, לדבר איתם (אפילו לצעוק כדי שיתעוררו), או לשנות להם מגע ותנוחה כדי להרגיע. לצערי, במרבית המקרים כל אלו אינם עוזרים ואף עלולים להחמיר את המצב: הילד יתנגד, ידחוף ואולי יגביר גם את ווליום הבכי או הצעקות. זה משאיר אותנו ההורים בתחושה קשה שאנחנו לא מצליחים להרגיע ולנחם את הילד שלנו ועם רמת תסכול גבוהה. גם לנסות לחבק, להרים ולנסות להעיר את הילד יכול לייצר בהלה גדולה לילד, וזאת כיוון שהילד כלל לא מודע לנוכחותם של ביעותי הלילה ולא זוכר שהם התרחשו בכלל. לכן אין צורך או שאיפה להעיר אותם מהביעות, אלא לחכות שההתקף יסתיים ויעבור.

ובכל זאת, מה כן כדאי ונהוג לעשות?

מאחר והילד שלכם עדיין שקוע בשינה חשוב שתשימו לב שהוא לא פוגע בעצמו או בסביבה כאשר הוא סוער ומתפרע. דאגו לייצר סביבה שמורה ומוגנת כדי שלא ייפגע. המתינו לידו עד שההתקף נרגע וחזרו לישון אחרי שהילד שלכם חזר לישון רגוע.

מאוד חשוב שבבוקר שלמחרת, לא לתאר את החוויה כמשהו מלחיץ או מפחיד באוזני הילד. במידה ואתם עדיין מאוד מודאגים או שהתופעה מתרחשת בתדירות הולכת וגוברת או מלווה באתגרי שינה נוספים, מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע.

מילה על ההבדל בין ביעותי לילה לסיוטים:

ביעותי לילה הם לא סיוטים. סיוטים הינם חלומות שלאחריהם לרוב הילד מתעורר והנושא יכול להמשיך ולהעסיק אותו גם לאחר שמתעורר או אפילו ביום שלמחרת. זאת בניגוד לביעותי לילה שאותם הילדים לא זוכרים בבוקר שלמחרת. כמו כן, ביעותי לילה נפוצים פחות מסיוטים. בשונה מביעותי לילה שלרוב מגיעים בתחילת הלילה, דווקא סיוטים מגיעים יותר בחלקי הלילה השני ומופיעים יותר בזמן שינת החלום (שינת REM)

אחת השאלות שחוזרת על עצמן בהקשר של ביעותי לילה, הוא איך בכל זאת אני יכולה לעזור או להפחית את התדירות שלהם?

• להקפיד על שינה איכותית ככל הניתן לילדים. לשמור על סדר יום ושגרה מותאמים, לוודא שיש לילד מספיק שעות שינה ושהוא לא נכנס לעייפות יתר יכול להפחית את תדירות הביעותים.
• ערות שקטה לפני השינה להפחתת גירויים ועומסים יכולה לעזור גם היא. ידוע שילדים שחוו ימים או אירועים עמוסים ומציפים נוטים יותר לביעותי לילה.
• הרחקת חשיפה למסכים לפחות כשעה וחצי מהשינה יכולה גם היא לסייע בהפחתת העומס והגירויים על המוח של הילדים המתפתחים שלנו.
• לחץ, דחק וסטרס – לפעמים תחושות של לחץ ומתח עלולות להתבטא בשינה לא איכותית וטרופה ובין היתר בביעותי לילה. גם מעבר חד מערות לשינה עשוי לעורר תחושות כאלו ולכן הכניסה ההדרגתית והפחתה בעומס הגירויים לפני השינה חשובה ויכולה לעזור.
• גנטיקה – אם יש בהיסטוריה המשפחתית מישהו שסבל מביעותי לילה, הסבירות שגם ילדכם יחווה ביעותי לילה גדלה. שווה לברר זאת כדי לדעת לא להיבהל אם השלב הזה מגיע. 

ובכל מקרה, לזכור שכמו עוד שלבים שעברתם, זהו שלב התפתחותי, תקין. הוא אמנם לא קורה לכולם אבל בהחלט יכול לקרות והוא אינו מעיד על בעיה או קושי מסוים אצל הילד או משהו לא בסדר שעשיתם כהורים. עם תמיכה שלכם וסבלנות, גם זה יהיה עוד פרק בהתפתחות של הילד שלכם שליוויתם והייתם שם עבורו. 

אם יש לכם מחשבות בנושא, מוזמנים לכתוב לי בקהילת הפייסבוק שלי – https://www.facebook.com/groups/2192324967735285/?ref=share