גדלתי בשנה וחצי – או: על קפיצת הגדילה של גיל שנה וחצי

הגענו לשנה וחצי, ומה קורה עכשיו?

אז כבר הבנתם בשלב זה שקפיצות הגדילה ממשיכות, שהילדים שלכם לא מפסיקים להתפתח ולגדול והייתם רוצים לדעת למה לצפות הפעם?

בדיוק בשביל זה ריכזתי לכם את הנקודות המרכזיות שמאפיינות את הקפיצה החשובה, הנפלאה והמאתגרת הזו של גיל שנה וחצי. כמו תמיד, זכרו שהקפיצה יכולה להגיע מעט לפני או מעט אחרי הגיל המדויק ונמשכת כשבועיים שלושה לרוב (יכולה לקחת גם חודש).

קודם כל אתחיל ואומר שקפיצת הגדילה של שנה וחצי היא קפיצת גדילה משולבת. מה זה בעצם אומר?

זה אומר שקפיצת הגדילה הנוכחית יש בה גם הגדלה של תזונה (קפיצת גדילה תזונתית), גם עלייה בשעות הערות והפעילות, גם התפתחות וקפיצה מוטורית (קפיצה התפתחותית קלאסית), גם התפתחות בתקשורת (קפיצת גדילה תקשורתית) וגם התפתחות קוגנטיבית. לכל אלו מצטרף גל נוסף של חרדת נטישה שאותו אתם כבר מכירים מלפני, אבל בכל שלב נראה קצת אחרת את ההיצמדות של הילד להורה. איזה כיף, הא? 😅

ובכל זאת, מה ייחודי לקפיצה הזו? 

לצד כל הדברים הנפלאים שהפעוט שלכם למד ולומד בתקופה האחרונה (לברבר או ממש לדבר), ללכת ואולי אפילו קצת לרוץ, לאכול יותר ויותר עצמאי, הוא הוסיף עוד כמה דברים פחות כיפיים:

תסמיני החורף של הקפיצה (או מה האתגרים העיקריים שאתם ההורים חווים בקפיצה הזו):
⛈️ הפעוט התחיל לחוות התקפי זעם ותסכול המכונים טנטרומים על דברים שלא תמיד נראים לנו הגיוניים או ברורים.
⛈️ הפעוט מגלה את העצמאות שלו ומתחיל לנסות ולהתנהל בעולם על פי רצונו. מנסה לגשש ולבסס אותה בכל מיני דרכים. חלק מהעניין הוא התנגדות לכל מה שאתם מציעים וניסיון לעשות זאת בדרך אחרת, בדרך שלו.
⛈️ חרדת הנטישה משולבת בקפיצה הנהדרת הזו וגורמת לו להיצמד או להיות יותר דביקי מהרגיל
⛈️ לפעמים יש תחושה שהם לא מוכנים ללכת לישון או לעשות כל דבר שעלול לגרום להפסיד משהו סביבם.
⛈️הם משדרגים את יכולות המחאה והצעקות שלהם. לעיתים זה מלווה בארגסיביות פיזית
⛈️ הצורך ביצירת סדר וגבולות הופך להיות נתח משמעותי מהיומיום שלכם בשונה מתקופת התינוקות שלו.
⛈️ רגרסיה בשינה כמובן…

ושוב, גם הפעם, מי שצריך להסתגל לרעיון של השינויים והקפיצות, כמו בכל קפיצת גדילה והתפתחות, הוא בעיקר אנחנו ההורים. 

רעשי הרקע שאולי הופיעו קצת קודם, מתחילים ממש להיכנס לנו לראש ואנחנו ממש מתחילים להיכנס לסרטים ולפחדים. 

רעשי רקע נפוצים:
🤦🏻‍♀️”תראי מה קורה כשמרגילים לידיים”
🤦🏻‍♀️”לא הקפדת על גבולות וזו התוצאה”
🤦🏻‍♀️”הוא בכלל לא מקשיב לך, הוא לא שם עלייך”
🤦🏻‍♀️”הגיע הזמן להתחיל לחנך אותו או לפחות להציב לו גבולות, שיבין מי ההורה בבית”
ובעיקר, אנחנו עייפים מכל השינויים והרגרסיה בשינה, ומתוסכלים שכמעט כל פעולה פשוטה הופכת למלחמה. אם לא למלחמה אז פשוט לוקח נצח לגייס את שיתוף הפעולה שלהם 😩😭
אנחנו מנסים להסביר לפעוט את מה שקורה אבל התחושה היא שהוא פשוט לא מבין רציונלית שום דבר (זה אגב גם באמת נכון, כי הוא פועל לסיפוק צרכיו האישיים ולא מתוך התחשבות באחר). לאחר הניסיון לתת הסבר או להגיד בטוב, אנחנו נוטים לתת לתסכול שלנו להתגבר, אחריו לא פעם מגיעה צעקה ולפעמים גם מתווספת אליה ענישה אבל כל זה רק מחמיר את המצב עוד יותר והשיתוף פעולה שעוד השגנו גם הוא בסכנת הכחדה.

אז מה עושים?

כמו בכל קפיצה, מזכירה לכולנו לנשום. לזכור ולהבין שזה עוד שלב, עוד קפיצת מדרגה בדרך לעצמאות שלהם, עוד קפיצה בדרך בהתפתחות שלהם ועל אף האתגרים יש בכך המון קסם – הם הופכים לאנשים שממש אפשר לתקשר איתם, להבין מה הם רוצים (גם אם זה הפוך לגמרי ממה שאנחנו רוצים) ולראות איך הם גדלו והתפתחו וכל זה גם בזכותנו! מדהים, לא? ממש אנשים קטנים שכבר מבינים עניין.

כשמסתכלים על הדברים בצורה הזו, כשזוכרים שזו תקופה מאתגרת אבל גם היא תעבור כמו אחרות ורבות שכבר עברתם, קצת יותר קל להתמודד עם מה שמגיע. 

ובכל זאת, נסו להיעזר בסביבה כדי להתאוורר, כדי להשלים שעות שינה, כדי לצבור כוחות ולהגיע לילדים שלכם כמה שיותר עם סבלנות, הכלה והמון אהבה ותמיכה שהם זקוקים לה בכל שלב, אבל דווקא בקפיצות גדילה שבהן העולם שלהם קצת מתערער הם זקוקים לבטחון והנחמה שאנחנו ההורים יודעים לספק. הקפיצה הגדולה הבאה מגיעה ב- 1.9. נתראה שם 🙂

אם יש לכם מחשבות בנושא, מוזמנים לכתוב לי בקהילת הפייסבוק שלי – https://www.facebook.com/groups/2192324967735285/?ref=share