אם רק היית יודעת,
אולי היית מתכוננת לזה אחרת.
אולי היית מבינה יותר מה קורה פתאום עכשיו כשיש גן.
בואי נדבר רגע על הסתגלות למסגרת ואיך היא משפיעה על השינה של הקטנטנים שלנו.
השאיפה שלנו היא הסתגלות הדרגתית ומתאימה לילד. זה אומר שבהתחלה יכול מאוד להיות שבכלל הילד לא יישן במסגרת, כי כדי לישון צריך להרגיש הכי בטוחים שיש.
שינה היא המקום הכי פגיע של כולנו ולכן אנחנו יכולים להירדם ולישון בצורה איכותית רק כאשר אנחנו מרגישים ממש בנוח (זו אגב אחת הסיבות שלא מעט אנשים ישנים בכלל לא משהו מחוץ לבית, גדולים וקטנים).
אז למה אפשר לצפות בהקשר של השינה כשהקטנטנים שלנו נמצאים בשלב ההסתגלות למסגרת?
👈 אפשר לראות תינוק שמקיץ הרבה לאורך הלילה כדי להשלים זמן עם אמא.
👈תינוק שמבקש לישון על ההורים כדי לשמר את החיבור
👈 אפשר לראות פעוטות שדוחים את הכניסה לשינה בכל מיני תירוצים ואמצעים וממש דוחים ככל האפשר את השינה כדי לא להיות שוב בפרידה, וכדי לענות על הצורך בהיקשרות אחרי פרידה ארוכה לאורך היום.
👈 מצד שני יכולים להיות ילדים שפתאום נרדמים באוטו או מתרסקים לשינה איך שמגיעים הביתה. זה לרוב אומר שהיו להם הרבה מאוד גירויים לאורך היום, אולי קצת יותר מידי.
או לחילופין שלא הצליחו לישון טוב במסגרת.
(בגילאים של גני עיריה/מועצה, זה הרבה פעמים קורה מכיוון שהילדים עדיין זקוקים לשינת הצהריים אבל אין את התנאים והאפשרות הזו אז הם מגיעים מעולפים הביתה)
👈 יכולים להיות ילדים שנכנסים לעייפות יתר כי השינה בגן אינה מותאמת לצרכים שלהם ולחלונות הערות להם הם זקוקים.
אגב יכול להיות גם הפוך – הילדים ישינים יותר מידי במהלך הגן ביחס למה שזקוקים לו ואז הם נשארים ערים עד מאוד מאוחר (אבל זה קורה יותר במצב שגרה בגן ופחות בשלב ההסתגלות)
חשוב לי לציין שכל האתגרים שמופיעים כאן הם לא בעיה בהסתגלות, זה חלק תקין וטבעי.
לפעמים, עם הסתגלות הדרגתית שבה הילד ייכנס לישון בשלב מאוחר יותר במסגרת ( תלוי מאוד בגמישות של הגן וביכולת ההורים לבצע הסתגלות הדרגתית), אז ייתכנו מצבים בהם לא נראה את האלמנטים האלו בכלל. במרבית הבתים נפגשו את אחד או יותר מהאלמנטים הללו וזה תקין לגמרי.
ואולי לשאלה הכי חשובה – מה עושים עם זה?
- נושמים
- נותנים מענה לצרכים
- מבינים מה עובר על הילדים שלנו מבפנים
- מחזקים היקשרות בזמן שיש לנו יחד
לאט לאט זה יירגע ויסתדר.
שלכם, רוני.