זה פינוק?

חשבתם פעם למה הילד שלכם כבר גדול, עצמאי אבל עדיין מבקש אתכם בהרדמות?
חשבתם פעם למה הבת שלכם רוצה שתישארו איתה בחדר עד שהיא נרדמת?
מאחורי הרצון בתשומת לב, הבקשה לנוכחות, מה מסתתר?

האם זה פחד?
האם זה הרצון לדעת שהם לא לבד?
האם זו ההרגעה שאתם פה בשבילם?
האם זו העטיפה האוהבת שלכם?
ואולי הם נהנים דווקא מתשומת הלב שניתנת להם דווקא בזמן ההרדמה?
בעצם, אולי כמו שכל כך הרבה אומרים לכם – זה בעצם פינוק?

(-רמז: לא!)

הילדים שלכם זקוקים לכם!

למה?
כי את המענה לצרכים הרגשיים הבסיסיים ביותר, אנו מקבלים מההורים שלנו.
דווקא בגילאים בהם אנחנו מתחילים להיות עצמאיים יותר, מעזים להתנסות ולחקור, דווקא אז, כשמגיע סוף היום, אנחנו רוצים לחזור למקום המוכר, הבטוח שלנו, המקום שעוטף אותנו ונותן לנו ביטחון, אהבה, שייכות – ההורים, הבית.

מבחינתם, המקום הבטוח הזה הוא זה שמספק להם את התדלוק הרגשי: את הנוכחות, המבט, הליטוף וההבנה.
זה עוד יותר נחוץ וחשוב עבורם בלילה.
למה?

כי לילה זה דבר מפחיד. כל המחשבות מגיעות בלילה (ואיתם גם הרבה מפלצות וחיות מפחידות). כל מה שעברנו במהלך היום צף לקראת השינה. הקטנטנים שלנו זקוקים לנו כגורם מגן, מווסת, מסייע. כדי להיכנס לשינה בטוב וברוגע הם זקוקים לעזרה שלנו.

ומה עוד ואולי הכי חשוב?
הלילה הוא בעצם הפרידה הכי משמעותית שיש לילדים מדמויות ההיקשרות שלהם. הפרידה היא עד הבוקר. ילדים שחווים שינויים בצורה לא פשוטה חווים גם את הפרידה בלילה כדבר מפחיד ועל כן, הם יבקשו, ירצו ויזדקקו לכם, בדיוק שם, בנקודה הכואבת שלהם.

מה עושים?
נמצאים שם. מכילים. זוכרים שזה זמני. ובעיקר, שזו זכות גדולה להיות אלו שמלווים אותם בכל צעד בעולם הזה.
ולצד זכות גדולה מגיעה גם אחריות גדולה.