בלי מלחמות מיותרות

מלחמה.

יש פעמים שההרדמה ללילה מרגישה כמו מלחמה.
שההרדמה במהלך היום מתנהלת כמו קרב.
ברוב הפעמים אנחנו משערים שהילד עייף ומתעקשים להרדים.
אני כאן עכשיו כדי להגיד לכם שיש מקרים ואפילו לא מעטים שאתם מנסים להרדים את הילדים שלכם מוקדם מידי. או לא מוקדם, אבל כשהם לא עייפים מספיק.

איך זה קורה?
אנחנו רגילים שהילד שלנו ישן כשעה וחצי אחרי שהוא מתעורר מהלילה לשינת בוקר. זה היה נכון לגביו כשהיה בן 5 חודשים. היום הוא כבר בן 9 חודשים ועדיין אתם מנסים לעשות זאת.

פתאום זה לא עובד.

ההרדמה הופכת לארוכה, אבל הרי הוא צריך לישון בוקר, אז אתם מתעקשים וזה הופך להיות מעצבן, מתסכל ומייאש.
עבור שניכם.

כשההרדמה ארוכה מידי והתחושה היא כמו מלחמה, כדאי לבדוק אם הילד עייף מספיק או שאולי אפשר להגדיל את חלון הערות שלו ולראות אם הוא מתעייף בהמשך.

רוצים דוגמה אחרת?
בבקשה.
ילדה שנכנסת למיטה בשעה 19 בערב אבל בפועל לא נרדמת לפני 21. מה קורה שם? ההורים מבלים איתה שעות בניסיון הרדמה , מקריאים סיפורים, שרים שירים, מלטפים וכלום לא עוזר. עד 21 הילדה מקשקשת, שמחה, חיונית ולא מתכנסת לשינה.

השאלה שאני אשאל היא האם היא עייפה מספיק? אולי יש משהו בצרכים שלה שלא מקבל מענה?
במקום להיות איתה שעות בחדר ושכולם יהיו מתוסכלים בסוף וזה ייגמר ב’לכי לישון כבר!’ בצעקה, לא עדיף לבדוק את זה מראש?
ברור שכן!

אז מה אפשר לעשות?
לדעת מתי נכון להתעקש על ההרדמה (למשל במקרים של עייפות יתר) לעומת מקרים שבהם חשוב לא להיכנס למלחמות מיותרות, חבל, זה פשוט כואב לכולם ויוצר ריחוק במקום קרבה ויחד.

ואיך יודעים אתם שואלים?
לומדים להסתכל על הילדים שלנו לעומק, מבינים את עולם השינה טוב יותר וספציפית את הצרכים של הילדים שלנו סביב שינה. מבינים את ההשפעות ההתפתחותיות על השינה ואת הצרכים המתחרים בה וכך יודעים מתי כדאי להתעקש על השינה עכשיו ומתי ‘אחר כך’ יהיה יותר נכון עבור כולם.

האם אתם נלחמים או מתעקשים על שינה עם הקטנים שלכם?