איך לדעת מה לעשות?

איך לדעת מה לעשות, זו שאלה שחוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים בהורות שלנו.

במיוחד בפעמים ראשונות הכל מרגש, מסעיר, מלחיץ.
כל דבר שנעשה בפעם הראשונה הוא חדש והשאלה הזו עולה שוב ושוב.
איך לדעת מה נכון לעשות?
ממה מתחילים?
מה חשוב לשים לב ולדעת?
מה הדגשים הייחודיים שרלוונטיים לי ולילד שלי?

אנחנו מכירים הכי טוב את הילדים שלנו, כולם אומרים לנו את זה תמיד.
אבל מה בנוגע למצבים שאנחנו לא יודעים? שעוד לא חווינו?
יש היום בחוץ כל כך הרבה גישות, כל כך הרבה מידע נגיש שזה פשוט מבלבל.

ומה לגבי הסתגלות למסגרת? גם שם השאלות לא חוסכות, להיפרד מהר?
לחזור אם הילד בוכה?
לתת לו לבכות?
להסיח את דעתו?
להתחיל מימים קצרים? מלאים?
להשאיר לישון?
להביא אוכל מהבית?
להביא חפץ אהוב מהבית או שזה רק יקשה?
שההורה היותר מקושר יביא את הילד או בדיוק הפוך?
האם לדבר עם הגננת מראש על האתגרים או לתת לה ללמוד ולחוות את הילד בעצמה? לשדך בין הילד לאיש צוות אחד או לכמה אנשי צוות?
כל כך הרבה סימני שאלה.

להיות הורה שיודע מה נכון עבור הילד שלו, זה לא חלום,
זו לא פנטזיה,
זה אפשרי.
זה אמיתי.

אם רק מקשיבים ללב,
אם רק עושים את ההכנה המתאימה,
אם הולכים בדרך שמבינה לעומק מה עובר על הילדים שלנו,
מה קשה להם ואיך לתת לזה מענה, מראש, תוך כדי, בבית ובגן.

להיות הורה שיודע מה הילד שלו צריך מביא הרבה רוגע להורות,
מביא הרבה חמלה לאתגרים כשהם עולים ובעיקר – מביא הרבה ביטחון כי קולות הרקע לא מחלחלים.

להיות הורה שיודע מה נכון עבור הילד שלו, זו משימת חיים שחולשת על כל כך הרבה תחומים.

היא לוקחת זמן,
היא דורשת הסכמה להקשיב,
להתבונן בדברים בצורה עמוקה ולהסכים, להסכים ללכת בדרך הלב ולא בדרך ‘המקובלת’ היום.
עד שהדרך המקובלת תהיה דרך הלב ❤️

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

על השפעת ההסתגלות למסגרת לתהליך הפרידה מחיתולים

זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך

קראו עוד »

אני לא רוצה ללכת היום לגן!

“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא

קראו עוד »