איך לדעת מה לעשות, זו שאלה שחוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים בהורות שלנו.
במיוחד בפעמים ראשונות הכל מרגש, מסעיר, מלחיץ.
כל דבר שנעשה בפעם הראשונה הוא חדש והשאלה הזו עולה שוב ושוב.
איך לדעת מה נכון לעשות?
ממה מתחילים?
מה חשוב לשים לב ולדעת?
מה הדגשים הייחודיים שרלוונטיים לי ולילד שלי?
אנחנו מכירים הכי טוב את הילדים שלנו, כולם אומרים לנו את זה תמיד.
אבל מה בנוגע למצבים שאנחנו לא יודעים? שעוד לא חווינו?
יש היום בחוץ כל כך הרבה גישות, כל כך הרבה מידע נגיש שזה פשוט מבלבל.
ומה לגבי הסתגלות למסגרת? גם שם השאלות לא חוסכות, להיפרד מהר?
לחזור אם הילד בוכה?
לתת לו לבכות?
להסיח את דעתו?
להתחיל מימים קצרים? מלאים?
להשאיר לישון?
להביא אוכל מהבית?
להביא חפץ אהוב מהבית או שזה רק יקשה?
שההורה היותר מקושר יביא את הילד או בדיוק הפוך?
האם לדבר עם הגננת מראש על האתגרים או לתת לה ללמוד ולחוות את הילד בעצמה? לשדך בין הילד לאיש צוות אחד או לכמה אנשי צוות?
כל כך הרבה סימני שאלה.
להיות הורה שיודע מה נכון עבור הילד שלו, זה לא חלום,
זו לא פנטזיה,
זה אפשרי.
זה אמיתי.
אם רק מקשיבים ללב,
אם רק עושים את ההכנה המתאימה,
אם הולכים בדרך שמבינה לעומק מה עובר על הילדים שלנו,
מה קשה להם ואיך לתת לזה מענה, מראש, תוך כדי, בבית ובגן.
להיות הורה שיודע מה הילד שלו צריך מביא הרבה רוגע להורות,
מביא הרבה חמלה לאתגרים כשהם עולים ובעיקר – מביא הרבה ביטחון כי קולות הרקע לא מחלחלים.
להיות הורה שיודע מה נכון עבור הילד שלו, זו משימת חיים שחולשת על כל כך הרבה תחומים.
היא לוקחת זמן,
היא דורשת הסכמה להקשיב,
להתבונן בדברים בצורה עמוקה ולהסכים, להסכים ללכת בדרך הלב ולא בדרך ‘המקובלת’ היום.
עד שהדרך המקובלת תהיה דרך הלב ❤️