תהיתם פעם למה כל כך קשה לנו כשהילדים שלנו לא ישנים?
ואולי דווקא עכשיו, בימי הקורונה זה מאתגר עוד יותר…
ראשית כל, פעמים רבות אנחנו מגיעים אל ההרדמה כאשר אנחנו כבר עייפים, רוצים לסיים עם היום ופשוט מחכים קצת לזמן שלנו עם עצמנו, לנשום שניה. דווקא אז הרבה פעמים הילדים והתינוקות שלנו לא נרדמים..
איך זה קשור?
ילדים ובמיוחד תינוקות מרגישים אותנו כל הזמן, כאשר הם עם הדמויות המוכרות להם, הם חשים ביטחון. כאשר הדמויות המוכרות להן לחוצות, עצבניות, חסרות שקט או חסרות סבלנות, הילדים מבינים כי משהו קורה, אך במרבית המקרים לא מבינים מה. הם מזהים את המצב כאיום ולכן לרוב נצמדים עוד יותר להוריהם, ואלו, מבלי להתכוון לכך הופכים עוד יותר חסרי סבלנות. ברגעים הללו, סף הלחץ והחרדה של הקטנים גובר והם הופכים חסרי שקט בעצמם, מה שגורם להם לקטר, לא להירדם ולהיצמד עוד יותר. זה מעין מעגל קסמים כזה שקשה לשבור.
אז מה עושים?
מנסים לזכור שהילדים הם שיקוף שלנו ואם הילדים שלנו בלחץ או באי שקט, נסו לבדוק את עצמכם, האם אתם משדרים חוסר נוחות, חוסר סבלנות? אם כן, נסו לטפל בכך. לרוב, עדיף שהילד ייצא לשחק ואתם תתאפסו שניה, תצאו רגע לנשום אוויר יחד איתם כדי לאפס את הלופ הזה. לפעמים כל מה שצריך הוא רק רגע אחד של מודעות. להבין, שאני כאן, עבור הילד שלי, כדי ללמד אותו שגם ובמיוחד כשקשה אני כאן עבורו.
להצליח להתעלות מעל הקושי, לשנות אווירה ודפוס הם אחד השיעורים הכי חשובים שתוכלו ללמד את ילדיכם מבלי לומר מילה כבר מגילאים מוקדמים יותר. זהו שיעור חשוב לחיים, לכם כהורים ולילדים שלכם בדרך לבגרות. בסופו של דבר, כשאתם מצליחים להרדים אותם ובטוב, תחושת הסיפוק כל כך נעימה וטובה, שאין טעם מתוק מזה שהילדים הלכו לישון בטוב, גם אם זה לקח יותר זמן. אתם יודעים שהייתם שם בשבילם, בעוד רגע של קושי. וזה יישאר איתם לנצח.