למה קשה לנו כשהילדים שלנו לא ישנים?

תהיתם פעם למה כל כך קשה לנו כשהילדים שלנו לא ישנים?
ואולי דווקא עכשיו, בימי הקורונה זה מאתגר עוד יותר…
ראשית כל, פעמים רבות אנחנו מגיעים אל ההרדמה כאשר אנחנו כבר עייפים, רוצים לסיים עם היום ופשוט מחכים קצת לזמן שלנו עם עצמנו, לנשום שניה. דווקא אז הרבה פעמים הילדים והתינוקות שלנו לא נרדמים..
איך זה קשור?
ילדים ובמיוחד תינוקות מרגישים אותנו כל הזמן, כאשר הם עם הדמויות המוכרות להם, הם חשים ביטחון. כאשר הדמויות המוכרות להן לחוצות, עצבניות, חסרות שקט או חסרות סבלנות, הילדים מבינים כי משהו קורה, אך במרבית המקרים לא מבינים מה. הם מזהים את המצב כאיום ולכן לרוב נצמדים עוד יותר להוריהם, ואלו, מבלי להתכוון לכך הופכים עוד יותר חסרי סבלנות. ברגעים הללו, סף הלחץ והחרדה של הקטנים גובר והם הופכים חסרי שקט בעצמם, מה שגורם להם לקטר, לא להירדם ולהיצמד עוד יותר. זה מעין מעגל קסמים כזה שקשה לשבור.
אז מה עושים?
מנסים לזכור שהילדים הם שיקוף שלנו ואם הילדים שלנו בלחץ או באי שקט, נסו לבדוק את עצמכם, האם אתם משדרים חוסר נוחות, חוסר סבלנות? אם כן, נסו לטפל בכך. לרוב, עדיף שהילד ייצא לשחק ואתם תתאפסו שניה, תצאו רגע לנשום אוויר יחד איתם כדי לאפס את הלופ הזה. לפעמים כל מה שצריך הוא רק רגע אחד של מודעות. להבין, שאני כאן, עבור הילד שלי, כדי ללמד אותו שגם ובמיוחד כשקשה אני כאן עבורו.
להצליח להתעלות מעל הקושי, לשנות אווירה ודפוס הם אחד השיעורים הכי חשובים שתוכלו ללמד את ילדיכם מבלי לומר מילה כבר מגילאים מוקדמים יותר. זהו שיעור חשוב לחיים, לכם כהורים ולילדים שלכם בדרך לבגרות. בסופו של דבר, כשאתם מצליחים להרדים אותם ובטוב, תחושת הסיפוק כל כך נעימה וטובה, שאין טעם מתוק מזה שהילדים הלכו לישון בטוב, גם אם זה לקח יותר זמן. אתם יודעים שהייתם שם בשבילם, בעוד רגע של קושי. וזה יישאר איתם לנצח.

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

על השפעת ההסתגלות למסגרת לתהליך הפרידה מחיתולים

זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך

קראו עוד »

אני לא רוצה ללכת היום לגן!

“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא

קראו עוד »