הפעם חשבתי לכתוב לכם כמה מילים על ילדים בכורים ומיומנויות חברתיות.
יש הרבה מה לומר על ילדים בכורים, שהם פורצי הדרך, שהם הילדים שעליהם אנחנו עושים את ‘הטעויות שלנו כהורים’ שהם הכי דומים לנו, שהם לרוב זהירים יותר, שואפים לרצות יותר, בוגרים יותר.
אבל מה הקשר למיומנויות החברתיות שלהם?
אז על קצה המזלג – ילדים בכורים ידועים ככאלו שהם בעלי יכולת גבוהה יותר ליצור קשרים עם דמויות מבוגרות מהם. ואם תחשבו על כך, זה דווקא הגיוני, הרי הבכורים שלנו הם הראשונים בתא המשפחתי, אין להם אחים, ולרוב גם לא תינוקות או ילדים רבים אחרים בסביבתם. באופן טבעי, הדמויות שעימם הם מתקשרים הם המבוגרים שמטפלים בהם, אך בשונה מילדים מרכזיים, שלישיים וכו’ אין להם דמות נוספת הקרובה לגילם ללמוד ממנה. הם מבלים פרק זמן יותר ממושך מאחיהם עם ההורים בלבד.
כך נוצר מצב שבו האינטראקציה החברתית בה הם מתנסים היא של יצירת קשרים עם דמויות מבוגרים. זהו אזור הנוחות שלהם. לכן, לא פעם נראה שדווקא ילדים בכורים, מתקשים יותר ביצירת מיומנויות חברתיות עם בני גילם, או אם תרצו בשפה המקצועית – קבוצת השווים.
אז איך אפשר לעודד את המיומנויות החברתיות של הבכורים שלנו (ובכלל)? כמה נקודות למחשבה:
- קודם כל נתחיל מלזמן להם ימי משחק – play dates עם ילדים בני גילם. בהתחלה נשאף לחבר אולי שניים כדי שהחוויה לא תציף אותם והם יוכלו להתנסות ולמצוא את מקומם בתוך המפגש. לאחר שאתם מרגישים שזהו מקום נוח עבורם, תוכלו בהדרגה להרחיב את מעגל החברים ואת כמות הילדים במפגש.
- כאשר חבר מגיע אליכם הביתה – ערכו בטרם הגעת החבר תיאום ציפיות קצר ושאלו את ילדיכם: באילו משחקים תרצה לשתף את החבר? האם יש משחק שיהיה לך קשה שהחבר ישחק בו? במה היית רוצה לשחק איתו. כדאי באותה ההזדמנות גם לערוך תיאום ציפיות קצר על איך יתנהל המפגש (מתי נציע לשתות או לאכול ומה אפשר להציע, מתי הוא יגיע, מתי הוא יצטרך ללכת ואיפה אני כהורה אהיה בזמן שהם משחקים)
- הילד נכנס לגן או למסגרת? מצוין, זהו תרגול בפני עצמו במיומנויות חברתיות! השתדלו להפגיש בינו לבין ילדי המסגרת או ילדים אחרים בני אותו הגיל גם בשעות אחר הצהריים, כדי לתרגל את המיומנויות הללו. יחד עם זאת, היו סבלניים. אם זו פעם ראשונה שהילד במסגרת, ייתכן ונדרשת תקופת הסתגלות והפחתה של גירויים בבית כדי לאזן את ריבוי הגירויים וההצפה שחווה במהלך היום.
- התחיל ויכוח או חוסר הסכמה בין הילד שלכם לחבר? יופי. זוהי גם הזדמנות חשובה לתרגול חוסר הסכמה ואיך כן מגייסים מיומנויות שונות כדי להמשיך ולשמור על הקשר החברי ולא למחוק או לבטל אותו. נסו לתת להם לפתור את הדברים. אם צריך ובהתאם לגיל, נסו לתווך מה כל צד מרגיש או חושב, מדוע יש קושי (”שניכם רוצים לשחק בכדור ויש רק כדור אחד…) ובעיקר לתת להם את התחושה שהם יכולים לפתור זאת בעצמם (לשאול – מה יכול לעזור לכם עכשיו?)
- אם אתם יוצאים לגן שעשועים, נסו להתבונן על האינטראקציות שיוצר ילדיכם עם ילדים אחרים, האם נוח לו בחברת מבוגרים ממנו? האם הוא יוזם? מגיב? אפשר לדבר על כך בבית, לאחר מכן באווירה רגועה ולשקף את מה שראיתם. אפשר לומר למשל: ראיתי שנורא רצית לשחק איתם, אבל בסוף נעמדת בצד ולא השתתפת… מה יכול לעזור לך להתקרב ולשחק איתם בכל זאת? הקשיבו להם, באמת. הרבה פעמים יש להם רעיונות ופתרונות יצירתיים יותר ממה שהיינו מעלים בדמיוננו.
והכי חשוב – זכרו שהענקת תחושת ביטחון והורדת חששות היא באחריותנו. ככל שנתווך, נאפשר להתנסות בחוויות מסוג זה במרחב בטוח, כאשר יש ליד הילד שלנו דמות מרגיעה שהוא בוטח בה, סביר שהוא יעז יותר לנסות ולחקור ובכך לשכלל את המיומנויות שלו.
בהצלחה!