יש פחד כזה,
שהילדים שלנו לא יהפכו לעצמאיים.
בחברה היום שמקדשת עצמאות, אינדיבידואליות ונפרדות, מפחדים מההפך. התלות הפכה למילת גנאי כמעט.
זה כמעט מצחיק בעיניי שבחודשים הראשונים ילד יכול לדרוש ולצפות שנאכיל אותו בלי להתלונן או לדאוג מכך שהוא לא עצמאי מספיק ואיכשהו ברגע שהוא לומד לעשות משהו אנחנו מצפים שהוא לא יישען עלינו יותר.
למה בעצם?
אם אני נהנית שבן זוגי מכין לי ארוחת ערב, זה אומר שאני לא עצמאית בהכנת ארוחות הערב? האם זה שאני לפעמים מרשה לעצמי להישען עליו ולהיות בעמדת התלות, לאפשר לו לדאוג לי ולטפל בי הופך אותי לחלשה? הופך אותי ללא עצמאית?
האם אני מאבדת משהו מכל זה?
אני בטוחה שרבים מכם עונים עכשיו בלב – לא.
אז מה הפחד הזה שהם לא יהפכו לעצמאיים? מאיפה הוא מגיע?
הרי כשהם שוכבים ומתבוננים בתקרה או באוניברסיטה ולא מסוגלים לעשות יותר מידי, אף אחד לא מודאג שהם לא עצמאיים מידי.
למה זה מגיע כל כך מהר אחר כך?
למה תינוק צריך לדעת להירדם לבד? מה זה נותן לו?
למה תינוק צריך מרגע שהוא יודע לזחול לצעצוע לעשות זאת ללא הפסקה? זה אסור מידי פעם להגיש לו את הצעצוע?
אני יודעת שאני מציגה לכם כאן הרבה שאלות.
אולי עם רובם אתם אפילו מסכימים, אבל עדיין, החברה לוחצת עלינו לעודד עצמאות ואם אפשר, כבר לפני שבוע להתחיל עם זה.
אני אומרת רגע, חכו עם זה שניה. תנו להם את הביטחון שהם זקוקים לו, את החיבוק, הנחמה, ההישענות עלינו. היא לא נעשית סתם. זה אף פעם לא פינוק, אלא חוסר ביטחון וחוסר בשלות, צורך בתלות, בחיבור ובהזמנה לקשר. עם עידוד, תמיכה וליווי נכונים גם העצמאות תגיע. תאפשרו לה.
תרשו גם לילדים שלכם להרגיש מתי הם מוכנים להחזיק את ההגה בדברים מסוימים ואז שחררו, אבל שחררו באמת ותנו להם להוביל.
מאחלת לכולנו שנאפשר לעצמנו לסובבים אותנו ולילדים שלנו עצמאות אמיתית, שמגיעה מתוך בחירה, מתוך בשלות ומתוך תחושת יכולת ואמונה עצמית ולא מתוך דחיפה או צורך לשרוד במציאות של היום.
עצמאות מתוך חירות וחופש אמיתיים, מתוך אהבה עצמית וביטחון פנימי.
כמה מילים על רגישות גבוהה ועל ילדים רגישים: לא סתם הנושא של רגישות גבוהה מעסיק אתכם כל כך 🥰 היום אחד מכל חמישה הוא אדם רגיש מאוד 😇 המאמר הזה יהיה בפוקוס על הילדים שלנו ולכן אני אתמקד בתיאור היום במונח ‘ילד רגיש מאוד’ או ‘ילד עם רגישות גבוהה’ אז מה זה בעצם ילד רגיש? אני יוצאת מנקודת הנחה ששמעת
המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים: “אין היא קטנה מידי” “אם היא מפספסת, היא בטוח לא מוכנה” “הוא לא יודע לשחרר” “קקי זה עסק מסובך” “זה בטוח יעבור קשה” “אם נתחיל עם סיר נצטרך שתי גמילות, אין לי כוח לזה” “אם הוא לא מבקש, אני לא מתחילה, ממש חסר לי עכשיו הפיפי בכל מקום
זה מה שקורה לילד שלך כשהוא בטנטרום והוא נשאר לבד: רמת הסטרס שלו עולה בעוד שרמת הביטחון שלו בעולם ובך יורדת ילד בטנטרום הוא ילד מוצף. הוא ילד שהכל היה עבורו קצת יותר מידי. הוא ילד שהעומס הכריע אותו. מה שהוא הכי זקוק באותו הרגע הוא למבוגר מיטיב שישמור עליו, יגן עליו, יאהב אותו ויעזור לו להתווסת ולהירגע. אם את
