אילו פחדים התפתחותיים חשוב שתכירו?

איזה פחדים התפתחותיים חשוב שתכירו?

אני אקדים ואומר שלפעמים זה נראה כאילו פחדים “צצים” משום מקום:
רגע אחד התינוק חייכן לכולם, וברגע השני הוא צורח כשסבתא מתקרבת.
רגע אחד הפעוט גיבור, וברגע השני הוא מפחד מהשואב אבק.
אבל זה לא סתם, הילד שלך לא מפחד סתם. הפחדים האלו יכולים להיות חלק מההתפתחות הרגילה והטבעית של ילדים וחשוב שנכיר אותן.

***דיקסליימר קטן וחשוב: יש תקופות של מעברים ועומסים רגשיים או חלילה טראומה (בטל ומבוטל) שבהם יכולים להתעורר פחדים אחרים. עמוקים יותר.
|אם לדעתכם התעורר פחד כזה אצלכם או אצל הילדים, חשוב להתייעץ עם גורם מקצועי מוסמך.

ועוד נקודה חשובה לפני שנתחיל לצלול –
חשוב להבין שפחד הוא מנגנון הישרדותי חכם.
ככל שהילד מבין יותר על העולם, כך הוא מבין שיש בו גם סכנות. במאמר הזה השתדלתי לפרוס את הפחדים העיקריים מחולקים לפי גילאים בדגש על הגיל הרך:

👶 גיל 0 עד שנה:

פחד מרעשים חזקים וגירויים עוצמתיים: מערכת העצבים עדיין רגישה מאוד ולכן כל רעש חזק, תנועה פתאומית, דמות שמתקרבת במהירות או פתאומיות יכולה מאוד להבהיל.

חרדת זרים: התינוק מתחיל להבדיל בין דמויות מטפלות קבועות לבין אנשים זרים. זהו סימן קוגניטיבי מדהים לקשר רגשי חזק!

חרדת נטישה ופחד מפרידה: ההבנה שאמא או אבא קיימים גם כשהם בחדר השני (קביעות אובייקט) עדיין בתהליכי למידה.

פחד מפני בעלי חיים (לרוב החל מגיל חצי שנה)

מה אפשר לעשות כדי להקל?
להרגיע באמצעות חיבוק, מגע עדין וליטוף. גם שימוש קולי בשירה או דיבור בקול רך יכולים לעזור. חשוב כמה שאפשר להשרות רוגע על התינוק כדי שיחוש בטוח בעולם.

מתי זה אור אדום?
כשהתינוק מבוהל רוב הזמן ומתקשה לאכול, לישון או לשחק. כששינויים מעוררים אצלו תגובה של חרדה.

🧒 גיל שנה עד שנתיים:

פחד מרעשים חזקים ספציפיים: שואב אבק, בלנדר, רעמים או אופנוע ברחוב. הילד מבין שמשהו קורה, אבל לא מבין את המנגנון.

פחד משינויים ובעיקר פרידות: פרידות בכניסה לגן הופכות למורכבות יותר כי הזיכרון מתפתח והוא יודע שאתם הולכים.

יכולים להימשך גם פחדים מהגילאים הקודמים כגון חרדת נטישה ופחד מחיות.

מה אפשר לעשות כדי להקל?
גם כאן הנוכחות שלנו באמצעות החושים השונים יכולה מאוד להקל ולהרגיע. אפשר להראות לילד את המנגנון החשמלי ולהכין אותו לרעש המתקרב כשאפשר.

מתי זה אור אדום?
קושי של הילד לתפקד. קשיי פרידה שנמשכים כמה חודשים, בכי או היצמדות יתרה להורה עם כל דמות לא מוכרת גם אם ההורה נמצא קרוב.

🧸 גיל שנתיים עד שלוש:

פחד מדברים דמיוניים: הדמיון מתעורר בגיל הזה הגבול בין מציאות לדמיון מטושטש מאוד. צל של ענף על הקיר יכול להפוך למפלצת. זוג אצבעות מול פנס הופכות להיות חיה טורפת…

פחד מחיות: פתאום כלב שנובח ברחוב או כלב שרץ כדי ללקק נתפס כאיום ממשי ובלתי צפוי.

פחד מהחושך: החושך הוא לרוב מסקרן את הילדים אבל כשלא עובדים איתו נכון, הרבה פעמים הילד יכול להשתמש בכך שהחושך הוא שחור כדי להשליך את כל חששותיו עליו.

מה ניתן לעשות כדי להקל?
לתת תוקף לתחושה המפחידה, לצלול עם הפחד ולתת לו מקום, לעשות איתו עבודה רגשית, עבודת העצמה.

מתי זה אור אדום?
בדומה לקבוצת הגיל הקודמת, כאשר ישנו קושי משמעותי של הילד בתפקוד היומיומי: משחק, אכילה, שינה. היצמדות יתרה להורים והמון בכי בעוצמות גבוהות מאוד.

🎨 גיל 3 עד 5

פחד מנזק גופני: לרוב אלו הגילאים בהם כל שריטה נתפסת כדרמה גדולה מאוד והפלסטר או התחבושת שמרפאים הופכים להיות מצרך מבוקש.
ההבנה של ילדים שמשהו לא נעים יכול לקרות ושיש עזרים חיצוניים שיכולים להקל, הופכת למשמעותית יותר.

דמויות דמיוניות: פחד ממכשפות, רוחות רפאים או דמויות מסרטים/ספרים.

פחד לאבד את ההורים, פחד ממוות: המודעות לסכנות בעולם גדלה. התגברות של פחד ממוות.

מה ניתן לעשות כדי להקל?
לעודד את הילד לדבר על הפחדים שהתעוררו בו. לתת הכרה בפחד לצד הסברים חינוכיים פשוטים משולבים בתמונות היכן שמתאים.
בפחדים דמיוניים לעבוד עם הדמיון כדי לפתור אותם (למשל להמציא לחש קסמים של שמירה והגנה), לספק הסבר מרגיע ונוכחות הורית. גם עבודה קוגניטיבית יכולה להקל.

מתי זה אור אדום?
כאשר ישנה הימנעות מתפקוד ביומיום. כאשר הפחד משתק את היכולת להתמודד ולהתנסות לאורך היום, כאשר הילד מתקשה מאוד להירדם או מרבה להתעורר משינה לאורך הלילה.

📚 גיל 6 ומעלה:

לרוב בגילאים האלו הפחד משנה צורה. יש יותר פחד מכישלון וקושי חברתי, פחד ממלחמה, ממחלות או ממוות. הפחדים הופכים להיות פחות “מפלצתיים” ויותר קשורים לעולם הממשי.

גם כאן, אור אדום יהיה פגיעה בתפקוד, קושי בשינה, קושי בהשתתפות במהלך הסדר יום. לרוב בגילאים אלו יהיה לנו קשה יותר לזהות התנהגויות חיצוניות סביב פחדים.
מעטים מהילדים יביעו זאת בבכי, היצמדות או צעקות ואילו מרבית הילדים לא יתנו לכך ביטוי חיצוני.

מה נכון לעשות לגבי פחד בכל אחד מהשלבים ההתפתחותיים השונים?

מתן תוקף (Validation): במתן תוקף נרצה לעשות שני דברים:
1. לא לבטל את הפחד או החשש (לא להגיד ‘אין ממה לפחד’ או ‘אין דבר כזה מפלצות’)
2. לתת הכרה אמיתית ברגש של הילד: אני רואה שאתה מפחד, מותר לפחד, אני כאן איתך.

תיווך: במקרים בהם אנחנו יכולים לתת הסבר של המציאות בצורה רגועה, נספק זאת בקצרה ובצורה תואמת גיל.
למשל נסביר לילד למה כלב רץ לעברו, או נובח, איך השואב אבק עובד וממה הרעש ועוד.

חיבור ונוכחות: זה אולי החלק הכי חשוב.
הילדים שלנו קולטים מאיתנו הכל אם אנחנו נשדר להם ביטחון ונהיה שם איתם ברגעים הסוערים הללו, הם ירגישו שהעולם מקום בטוח ושיש להם למי לפנות גם כשהם מפחדים.

ואולי תזכורת חשובה ואחרונה לסיום:
פחדים הם חלק טבעי מההתפתחות של ילדים ולרוב כל עוד הם לא פוגעים בתפקוד חשוב שהם יקבלו מקום וביטוי.
התפקיד שלנו כהורים הוא לא להעלים להם את הפחד, אלא לעזור להם לעבור דרכו ולצאת מחוזקים מהצד השני.

אם אתם רוצים לקבל כלים איך לעבוד עם הפחדים של הילדים שלכם או לחילופין להתייעץ האם הפחדים הללו כבר עוברים את הקו לכיוון חרדה ודורשים טיפול,
אני מזמינה אתכם לכתוב לי ישירות: מכאן