המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים:
“אין היא קטנה מידי”
“אם היא מפספסת, היא בטוח לא מוכנה”
“הוא לא יודע לשחרר”
“קקי זה עסק מסובך”
“זה בטוח יעבור קשה”
“אם נתחיל עם סיר נצטרך שתי גמילות, אין לי כוח לזה”
“אם הוא לא מבקש, אני לא מתחילה, ממש חסר לי עכשיו הפיפי בכל מקום זה ייקח נצח”
“הוא חייב להיגמל עד… X”
“זה הולך לתקוע לנו את החופש, הקיץ, החופשה…”
בינינו?
משפטים כאלה מושכים אלייך את התדר של הבאסה.
במקום שהתהליך יעבור בקלילות ובנועם, במקום שהתהליך יעבור בטוב ובנחת
נכנסות אליו כל מיני מחשבות שעלולות להפוך בסוף למציאות שלכם.
לא חבל?
אז מה אפשר לעשות?
לעבוד על האמונות המגבילות שיש לך>>
ללמוד על תהליך הפרידה מחיתולים מראש>>
לבנות ולעבור תהליך קשוב, נעים ומכבד גם לך וגם לילד שלך.
אם את רוצה לדעת איך לעשות את כל זה, חפשי כאן באתר את הפרטים על התכנית הדיגיטלית שלי: המכינה לפרידה מחיתולים או פשוט לחצי כאןhttps://roni.baby/potty-learning/
כמה מילים על רגישות גבוהה ועל ילדים רגישים: לא סתם הנושא של רגישות גבוהה מעסיק אתכם כל כך 🥰 היום אחד מכל חמישה הוא אדם רגיש מאוד 😇 המאמר הזה יהיה בפוקוס על הילדים שלנו ולכן אני אתמקד בתיאור היום במונח ‘ילד רגיש מאוד’ או ‘ילד עם רגישות גבוהה’ אז מה זה בעצם ילד רגיש? אני יוצאת מנקודת הנחה ששמעת
המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים: “אין היא קטנה מידי” “אם היא מפספסת, היא בטוח לא מוכנה” “הוא לא יודע לשחרר” “קקי זה עסק מסובך” “זה בטוח יעבור קשה” “אם נתחיל עם סיר נצטרך שתי גמילות, אין לי כוח לזה” “אם הוא לא מבקש, אני לא מתחילה, ממש חסר לי עכשיו הפיפי בכל מקום
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
