אל תגיד מסריח.
תגיד לא מריח טוב, תגיד עם ריח מיוחד, תגיד עם ריח חזק, חריף, אחר.
רק אל תגיד מסריח.
כי כשאתה אומר מסריח אתה גורם לילד שלך להרגיש רע עם עצמו.
אשם.
כאילו שהוא עשה בכוונה שהקקי שלו יריח ככה.
כאילו הוא יכול לבחור בכך.
הוא לא.
אל תגיד מסריח.
כי בגיל הזה, הילדים שלנו חושבים שהם מה שהם מייצרים ואם הקקי שלהם מסריח אז גם הם מסריחים. איזו תחושת בושה זה מייצר.
כן כן, המילה הקטנה הזו יכולה ממש לפגוע בדימוי העצמי שלהם.
אז אל תגיד מסריח.
כי זו גם לא מילה נעימה. היא לא מכבדת ולא מקדמת אף אחד, אז למה בכלל להגיד אותה או ללמד אותה?
אל תגיד מסריח.
כי כשהילד שלך מרגיש מבוכה ובושה הוא מתכווץ, הוא מסתתר בתוך עצמו והרבה יותר קשה לו להרגיש ביטחון בעולם. ואם הוא מרגיש חסר ביטחון בעולם, אז גם יהיה לו קשה לשחרר ולהיפתח ולהתרוקן בקלות, כי הוא פשוט יתבייש בכך.
זה יכול להביא אותו להימנעות מהתהליך, לתקיעות בתהליך ולעצירויות. אז אפילו שזה ממש ריח קשוח לפעמים ואתה פשוט לא שם לב למה שאתה אומר, שים לב.
ואל תגיד מסריח.
תגיד שיש ריח עם נוכחות, ריח חמוץ, ריח שאי אפשר לפספס.
אבל אל תגיד מסריח.
ואם אפשר,
אל תגיד משהו בכלל על הקקי שלו.
תגיד רק שאפשר להחליף ותעשה זאת בלי פרצופים נגעלים נלווים.
זה הילד שלך.
כמה מילים על רגישות גבוהה ועל ילדים רגישים: לא סתם הנושא של רגישות גבוהה מעסיק אתכם כל כך 🥰 היום אחד מכל חמישה הוא אדם רגיש מאוד 😇 המאמר הזה יהיה בפוקוס על הילדים שלנו ולכן אני אתמקד בתיאור היום במונח ‘ילד רגיש מאוד’ או ‘ילד עם רגישות גבוהה’ אז מה זה בעצם ילד רגיש? אני יוצאת מנקודת הנחה ששמעת
המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים: “אין היא קטנה מידי” “אם היא מפספסת, היא בטוח לא מוכנה” “הוא לא יודע לשחרר” “קקי זה עסק מסובך” “זה בטוח יעבור קשה” “אם נתחיל עם סיר נצטרך שתי גמילות, אין לי כוח לזה” “אם הוא לא מבקש, אני לא מתחילה, ממש חסר לי עכשיו הפיפי בכל מקום
זה מה שקורה לילד שלך כשהוא בטנטרום והוא נשאר לבד: רמת הסטרס שלו עולה בעוד שרמת הביטחון שלו בעולם ובך יורדת ילד בטנטרום הוא ילד מוצף. הוא ילד שהכל היה עבורו קצת יותר מידי. הוא ילד שהעומס הכריע אותו. מה שהוא הכי זקוק באותו הרגע הוא למבוגר מיטיב שישמור עליו, יגן עליו, יאהב אותו ויעזור לו להתווסת ולהירגע. אם את
