קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה:

סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6.

דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות המשחק.

אבל למה כדאי לאפשר להתחפש כל השנה ולא רק בפורים?

בעיקר בשביל התקופות ‘הסוערות’ שבחייו של הילד.

הרבה פעמים דווקא בתקופות סוערות, דווקא בתקופות של שינויים, הילדים שלנו הופכים לעצורים יותר, מאופקים יותר, דרוכים יותר. דרך התחפושת, בדיוק כמו מסיכה שעוטים, הם יכולים ולו לפרק זמן קצר, לעטות על עצמם מצד אחד שכבה חיצונית ש’מגנה’ (כי כביכול כל מה שהם עושים הוא בשם המשחק).

אבל דווקא ההיפוך של כך הוא החלק המעניין באמת:

דווקא כשהילד מתחפש, הוא מרשה לעצמו להוריד את החומות והמגננות הרגשיות שהוא שם על ליבו ועל עולמו הפנימי.

דווקא בתוך משחק הילד מרשה לעצמו לחשוף חלקים פגיעים ולחשוף אירועים וחוויות שדורשות עיבוד והתייחסות.

התחפושת מאפשרת לו להתנסות ולחשוף כל אלו במרחב בטוח,

ולך?

לך היא מאפשרת הצצה אמיתית לתוך עולמו הפנימי של הילד שלך.

רוצה סיבה אחרונה למה כדאי להנגיש את האפשרות להתחפש כל השנה?

פורים זה כיף גדול לילדים.

הם אוהבים להתחפש.

אז אם זה משהו שהם אוהבים וזה קיים ממילא, למה לא להנות ולשמוח מכך כל השנה?

פורים שמח!