האם יש דבר כזה תהליך הסתגלות נכון?

יש דבר כזה תהליך הסתגלות נכון.
ויש תהליך הסתגלות שהוא לא נכון.
או, לא מתאים לילד.
או לא קשוב לצרכי הילד.
שלא ימכרו לכם שטויות שזו סתם המצאה. זו לא.
יש דבר כזה תהליך הסתגלות נכון.

ולמה אני אומרת לכם את זה?
כי הורים לא מספיק מודעים לעד כמה הסתגלות נכונה למסגרת יכולה להשפיע על המשך החיים של הילד.
תהליך הסתגלות נכון הוא כזה ששם דגש על החיבור איתנו גם כשהילד שלנו לא איתנו.
הוא כזה שמייצר לו כפר היקשרותי סביבו ותחושה שהוא לא נשאר ‘תלוש’ עד שאמא או אבא יגיעו לאסוף אותו,
אלא שיש מי שמכיר אותו ומבין אותו מבפנים גם במסגרת.
בהרבה מקומות ומסגרות אומרים לנו להיפרד יפה מהילד, לא לוותר על הפרידה.
זה כמובן נכון מאוד אבל זה לא העיקר בעיניי.
הרעיון הוא ליצור לילדים שלנו גשר לנקודת החיבור הבאה.
במקום להתמקד בזה שהילד נשאר עכשיו בלעדינו נרצה להתמקד במה יהיה (ואיזה כיף יהיה) כשניפגש שוב.
במקום לעזור לו להיפרד בקלות (למה שהוא ירצה להיפרד בקלות?!),
צריך לעזור לו להמשיך ולאחוז בקשר איתנו גם כשאנחנו לא שם.
לשים את הפוקוס על הקשר, על החיבור ולא על הפרידה.
אין כאן מטרה של פרידה בקלות, או ללא בכי.
אלא יש מטרה של להמשיך להרגיש מקושר ומחובר גם כשאני בנפרד מההורה.

איך אפשר לעשות את זה?
– לשדך ולחבר בין הילד לבין הצוות
– להשאיר לו משהו משלנו לשמור עד שנגיע לאסוף אותו (וכן, זה חייב להיות משהו שלנו באמת, אחרת זה לא תופס)
– להשאיר לו תזכורות מאיתנו, כמו לבבות או פתק אוהב בקופסת האוכל
– זה יכול להיות לשים לו בתיק משהו שרק אנחנו יודעים שהוא אוהב או שיגרום לו לחייך
ובקיצור – משהו שיזכיר לו אותנו גם כשאנחנו לא שם.
יש מחשבה שכשהם ייראו את אחד הדברים הללו זה יכאב להם ולכן עדיף להימנע.
אני חושבת שעדיף להרגיש את כל קשת הרגשות וכן, רק מי שמרגיש געגוע מרגיש אחר כך גם את המלאות וההתרגשות שבמפגש המחודש.
יש דבר כזה תהליך הסתגלות נכון. הוא מתחיל מהשמת דגש על נקודת החיבור ועל שמירה על הקשר במקום לתת הרבה מקום לפרידה.
רוצה לדעת איך לבנות את זה נכון?
כל הפרטים בקישור https://roni.baby/Kindergarten/