כמו בכל דבר, גם בנושא הזה הדעות חלוקות, יש כאלו שחושבים שצריך שקט ודממה בבית כשהילד ישן, ויש את אלו שחושבים שדווקא הפוך, שחשוב שהילד ילמד לישון גם כשיש רעש…באיזו גישה אתם?
אתחיל מניפוץ חלק אחד של המיתוס – ילדים לא צריכים לישון בדממה. זה גם לא מה שהם מכירים או מורגלים אליו מהבטן. כבר בבטן ילדים נרדמים וישנים כשהם שומעים את מערכות הגוף שלנו בפעולה – את דפיקות הלב, את מערכת העיכול, שומעים אותנו מדברים. לכן שקט של דממה הוא מאולץ מידי גם עבורם. להיפך, כששקט מידי, כל קול קטן נחווה מאוד מורגש והם מתעוררים ממנו הרבה יותר ממה שהיינו רוצים שיתעוררו.
החלק השני של המיתוס – ילדים צריכים להירדם ברעש. אז… למה בעצם? האם כשאתם הולכים לישון אתם דרך קבע שמים מוסיקה בווליום גבוה? מפעילים בלנדר? נמצאים עשרות אנשים אצלכם בסלון? אם התשובה לשאלות הללו היא ‘לא’, אז כמובן שגם הקטנטנים שלכם לא צריכים להירדם בתנאים הללו.
הורים שחושבים שילדים צריכים ללמוד לישון ברעש, אני רוצה להפנות אליכם שאלה, למה? מה התועלת בכך?
עכשיו בוודאי יהיו את אלו שיאמרו שאם הילד יידע לישון ברעש הוא יידע לישון בכל מקום ובכל מצב. ואחזור ואשאל שוב, למה? למה זה טוב שילד יידע להירדם ולישון בכל מקום ובכל מצב?!
האם לא עדיף שהשינה שלו תהיה איכותית? שיוכל לישון ובאמת לנוח מבלי להיות דרוך לרעשים שסביבו?
אם לסכם, גם שינה ברעש היא לא מומלצת, כיוון שהיא מפריעה לגוף להרפות ולשחרר באופן מלא לשינה. כך השינה פחות איכותית.
אז לסיכום,
כשאנחנו רוצים לתת תנאי שינה אידיאלים לילדים, אנחנו רוצים לאפשר להם לישון בסביבה בהתאם לשעת השינה. אם מדובר בשינת יום, נרצה לשמור על רעש סביר של עשייה, כך שהבית לא יהיה דומם מידי ועדיין לא רועש מידי כך שיוכלו לישון בצורה איכותית ונעימה. מצד שני, אם מדובר בכניסה לשינת הלילה, אנחנו רוצים לייצר להם אווירת וסביבת שינה מתאימה ללילה, בה יש פחות רעשים סביבתיים, התאורה חשוכה לגמרי ובכלל האווירה היא אווירה שקטה של סוף יום ומנוחה ולא של עשייה.
ואם לסכם זאת במשפט אחד – נסו לייצר לקטנטנים שלכם את סביבת השינה שאתם הייתם רוצים להירדם בה.
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
