עברתם את גיל שנה וחשבתם שקפיצות הגדילה נגמרו? תחשבו שוב…
לאחרונה יצא לי יותר ויותר לשמוע מהורים שהם לא מודעים לקפיצות הגדילה שיש לאחר גיל שנה, כאילו ההתפתחות של הקטנטנים שלנו נעצרת אחרי גיל שנה.
אז מה קורה פה בעצם? יש תקופות שבהן השאלה הזו מרגישה כמו שאלת השאלות, נכון?
המאמר הזה נועד לעשות לכם קצת סדר:
בקפיצת התפתחות הקודמת הפעוט שלכם התחיל לפעול משימתית ולגלות שכמה שלבים יכולים להביא ליעד גדול יותר (למשל לבנות קוביה על קוביה על קוביה כדי לייצר מגדל גדול יותר, או הרכבת פאזל ראשונית), יחד עם זאת הוא עדיין לא יודע לשנות את התכנית בהתאם למה שקורה בפועל. הוא עוד לא יודע להתאים את ההתנהלות שלו בהתאם לתוצאות שהוא רואה בשטח.
לרוב הפעוטות בגיל שנה ושלושה חודשים (יש כאלו שזה מתחיל אצלם כבר בשנה וחודשיים) מגלים שעולמם השתנה לגמרי ביחס למה שהכירו עד כה!
תסמיני החורף של הקפיצה (או החלקים המאתגרים שאתם מרגישים כהורים):
⛈ התחושה בבית היא שהכל מתנהל או בבכי או בצעקות?
⛈ הוא מנדנד ומתבכיין ללא הפסקה?
⛈ הוא יכול להיות שמח ותוך רגע כועס, אגרסיבי ואלים?
⛈ הפעוט נצמד אל אמא, מושך לך את הבגדים ולא מסכים שתעזבי גם אם כבר היה שלב שהיה נשאר ממש בטוב עם סבתא/אבא/גננת?
⛈ הוא התחיל להתרפק ולהתכרבל איתך בצורה יוצאת דופן?
⛈ הגביר כמות התקפי הזעם (טנטרומים) שקראת או שמעת שאמורים להגיע לביקור רק בגיל שנתיים?
⛈ מקנא או כועס כשאת לוקחת לידיים תינוקות ופעוטות אחרים?
⛈ חשדן יותר מהרגיל מאנשים זרים?
⛈ מביע התנגדות להמון דברים “רגילים” כמו מקלחת או החלפת חיתול או בגדים שפעם לא הייתה בהם בעיה?
⛈ וכמובן – השינה שלו הדרדרה, הוא לפעמים מתעורר עם צעקה כאילו חלם חלום בלהות, התאבון שלו יורד.
כמו תמיד, בכל קפיצת גדילה והתפתחות של הקטנטנים, התקופה הזו היא קשה בעיקר לנו 😖
לצערי אחד האתגרים הגדולים בקפיצות הגדילה הן שרעשי הרקע מתחילים להיכנס לנו לראש:
🤦🏻♀️הנה תוצאה של “התרגלות לידיים”
🤦🏻♀️”לא קבעת מספיק גבולות”
🤦🏻♀️ “הוא בכלל לא מקשיב לך”
🤦🏻♀️”הוא לא שם עלייך”
🤦🏻♀️”הגיע הזמן לחנך”
וגם – אנחנו פשוט עייפים ומתוסכלים שכמעט כל פעולה פשוטה הופכת למלחמה ואם לא למלחמה אז פשוט לוקח נצח לגייס את שיתוף הפעולה שלהם 😩
אנחנו מנסים להסביר לפעוט את מה שקורה אבל שום הסבר רציונאלי לא גורם לו לשנות את דרכיו. (וזה כי הוא לא מבין רציונלית, אלא פועל לצרכיו), לאחר הניסיון לתת הסבר מגיעה צעקה ולפעמים ענישה אבל כל זה רק גורר מלחמת נגד חריפה יותר.
השתדלו בשלב זה להיעזר באנשים סביבכם שיתמכו ויסייעו, שירגיעו אתכם ולא יערערו את התחושות שלכם כהורים. השתדלו להיעזר כדי להיטען ולהתאוורר מספיק כדי להיות קשובים ופנויים רגשית לקפיצה של הילדים שלכם. כדי שתצלחו אותה ביחד בצורה הטובה ביותר.
אז מה עושים?
קודם כל נושמים.
בנוסף, אנחנו משתדלים לזכור ולהבין שכמו כל הקפיצות הקודמות, גם זו תעבור והילדים שלנו ישתכללו בעוד מיומנות ויתקדמו עוד צעד בהבשלתם והסתגלותם לעולם הזה. עוד צעד לקראת העצמאות ההולכת ומתפתחת שלהם.
אם יש לכם מחשבות בנושא, מוזמנים לכתוב לי בקהילת הפייסבוק שלי – https://www.facebook.com/groups/2192324967735285/?ref=share
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
