בזמן סערה, אתם לא רגועים ולא תצליחו לומר בצורה ברורה את כל מה שחשוב לכם שיעבור.
כשאתם לא רגועים, המילים בהם אתם משתמשים והנטייה להרים את הקול גבוהה יותר, מה שעלול לייצר תחושה של פרידה ולייצר בהלה גדולה יותר אצל הילדים.
אם הילד שלכם נשך אתכם, כנראה שהוא מתוסכל מאוד וכל עוד הוא ברמות גבוהות של תסכול, הוא לא פנוי באמת להקשבה.
אם תנסו להסביר כשהילד שלכם לא פנוי להקשבה, התסכול שלכם יגבר מה שעלול גם להביא אתכם להתנהגויות שתתחרטו עליהם וגם לעורר את הרצון הנגדי של הילדים שלכם.
ההקשבה והלמידה הכי חשובות (חינוך בעצם) נעשים ברגעים של חיבור עמוק וקרוב ולא ברגעי כעס וקושי.
אשמח לשמוע אותך ואת המחשבות שלך בנושא, אפשר לכתוב לי בקהילת הפייסבוק שלי – https://www.facebook.com/groups/2192324967735285/?ref=share
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
