את גיל חצי שנה כבר עברתם ואתם הולכים ומתקרבים בצעדי ענק לגיל שנה, אבל עוד לא ממש שם. בין אם יש לכם בבית בן או בת 7-8 חודשים, יש כמה דברים שכדאי שתכירו על הגילאים האלו.
*חרדת נטישה – בטוחה ששמעתם את המושג הזה. ובכן, ברוכים הבאים, נעים להכיר, החברה החדשה שלכם עד לגיל שנתיים בערך, היא תגיע לתקופות, תצא לסיבוב ובדיוק ברגע שתחשבו שהיא כבר נעלמת היא תחזור שוב. בערך כל חודשיים מעתה יגיע איזה שיא של חרדת נטישה שיראה קצת אחרת, אבל סביר שיתבטא אותו הדבר: היצמדות להורה, בכי, קושי בפרידה ולעיתים אפילו כעס / התעלמות מההורה שחזר.
אז למה זה קורה?
ובכן, חלק מההתפתחות הפסיכולוגית של התינוק גורמת לו אט אט להבין כי הוא לא היצור היחיד בעולם וכי בשונה ממה שחשב, אמא והוא זה לא גוף אחד. ההבנה הזו מתפתחת סביב 5-6 חודשים ואחריה בעצם מגיעה ההבנה שאני נפרד מאמא, כלומר אני יכול להתרחק ממנה. מה שהם לומדים לגלות אט אט במקביל לכך, הוא שכמו שהם יכולים להתרחק מאמא, גם אמא יכולה להתרחק מהם. ואם היא יכולה להתרחק אז.. אולי היא גם תרצה ללכת ולא לחזור?
המושג הפסיכולוגי שמלווה את נושא זה נקרא קביעות אובייקט. (עוד על חרדת נטישה וקביעות אובייקט בפוסט עתידי בהמשך )
מה עושים?
נושמים, מבינים שזה תהליך תקין וחשוב להתפתחות. משחקים הרבה משחקי מחבואים ו-‘קוקו’ עם הילד, כשכל פעם מישהו אחרי מתחבא כדי שיבין שגם ההורה נעלם אבל חוזר. ומה עוד? בעיקר לא נעלמים לילד, גם אם הדבר נורא קשה לכם, חשוב להיפרד מהילד כמו שצריך, לעצור ולהגיד להתראות ושתחזרו. תתפלאו כמה הילדים שלנו מבינים כבר מהגיל הזה.
*התחלה של פעולות חיקוי – אחד הדברים המקסימים ביותר שילדים מגלים בגיל הזה הוא את יכולות החיקוי שגם הן ילכו וישתכללו מעכשיו. שבו עם הבייבי שלכם, שירו ושחקו במשחקי אצבעות (כמו ‘עשר אצבעות לי יש’ ו-‘ידיים למעלה’), למדו אותם ללטף (או בפי העם: ‘בוא תעשה טובה’), גלגלו להם כדור ובקיצור, שבו לשחק איתם. זה השלב בו הם כבר ממש מתעניינים במשחק משותף עם דמות נוספת. פעולות החיקוי יתבטאו גם בנושא האוכל, הבעות הפנים, הטונים בהם ישתמשו כדי למלמל ועוד. שימו לב שאתם מהווים את הדוגמא שאתם רוצים להיות.
*והשינה.. אח.. איזה נושא כאוב זה. הרבה מהתינוקות בעקבות התחלה של חרדת הנטישה מתעוררים גם הרבה בלילה. יש כאלו שהשינה שלהם ממש לפני רגע הסתדרה מנפלאות 4 חודשים (זוכרים? לא משבר, אלא נפלאות!) והנה היא שוב משתבשת לה. זכרו כי ילדכם זקוק לכם, גם ביום וגם בלילה. הוא לא מבין כי עכשיו לילה ואתם עייפים, הוא דואג שאתם שם, תיתנו לו מענה לצרכים שלו בכל יום ובכל שעה. חלק מהדרכים שלו לעשות זאת, זה גם להתעורר בלילה, לוודא שאתם שם עבורו. אצל הרבה מהתינוקות זהו שלב מאתגר במיוחד (שיימשך עוד כמה חודשים טובים), בו הם עלולים לקום ממש כל שעה-שעה וחצי. תוסיפו לזה גירויים ודברים חדשים שהם לומדים לעשות בתקופה זו, את השיניים שלחלקם מעלות הילוך בשלב זה וקיבלתם מתכון ללילות לבנים. אז שוב, גם כאן, נושמים, לוקחים עזרה כמה שאפשר ומבינים שזה שלב שיעבור. ככל שתיתנו לילדכם את המענה המתאים פעמים רבות יותר, הוא יחוש בטוח בכם, בעולם ובעצמו גם בלילה ויוכל לחזור לישון בקלות יותר. אם אתם חושבים שמשהו לא בסדר עם השינה – בידקו קודם כל אצל רופא שהכל תקין פיזית. אם אתם מתלבטים, מוזמנים לשוחח עם אשת מקצוע בנושא השינה (גילוי נאות – אני אשת המקצוע שאתם מחפשים )
ועוד משהו קטן, במידה והבייבי שלכם עוד לא במסגרת, זה הזמן להתחיל לחשוף לחברת תינוקות נוספים, בין אם במפגשים ביתיים, בחוגים שונים, שעת סיפור, גן עם אמא/אבא או כל דבר דומה העולה על דעתכם. החברה מעניינת אותם ותורמת להם להתפחות וליכולות החיקוי השונות. וגם, זה לפעמים נותן לכם ההורים קצת אוויר שהילד יחד עם עוד ילדים בפעילות משותפת. הצצה לאיך החיים שלו במסגרת ייראו בהמשך. זוהי התחלה של תקופה מרגשת, המחצית השנייה של השנה הראשונה לחיים של הבייבי שלכם כבר ממש רצה ועוד לפני שתשימו לב היא כבר תסתיים. השתדלו לצלם הרבה, לבלות יחד ולהנות מהתקופה המיוחדת הזו.