כשמתחילים את שלב המוצקים הרבה הורים עסוקים במה אפשר ומותר לתת. אחת ההנחיות הכי ברורות וידועות היא בנוגע למלח. לתבל עם מעט מלח ואם אפשר בלי, מה טוב. ומה עם כל שאר התבלינים ועשבי התיבול? לצערי, לא מעט הורים כתוצאה מההנחיה הזו חוששים לתבל את המזון שהם מכינים עבור הקטנים ולכן אני כותבת את המאמר הזה.
הרבה הורים מתחילים בטעימות ממרקמים טחונים, הם מגישים כל ירק ופרי בנפרד ורק לאחר שלב מה מתחילים לבצע שילובים. בפירות לרוב יש פחות קושי כיוון שטעמם מתוק ועסיסי. לעומת זאת לירקות שונים טעמים ומרקמים שונים, חלקם בעלי טעם דומיננטי יותר וחלקם די תפלים. כשילדים נמנעים מלאכול ירקות ובמיוחד ירקות שהם מימיים יותר או תפלים מבחינת הטעם, התיבול יכול לעשות את ההבדל.
אחד האתגרים שהורים מתמודדים איתם כשהילדים גדלים מעט הוא בררנות באוכל. לא פעם הדבר נובע כיוון שהילדים רגילים לאכול אוכל פשוט מבחינת תיבול ומורגלים לטעמים בסיסיים של הירקות והתבשילים. כאשר מגיע השלב בו אתם מכניסים תיבול ופתאום נראה שהילדים לא מוכנים לאכול שום דבר, פתאום הכל לא טעים ואת רוב האוכל הם מוציאים מהפה. זאת כיוון שהתיבול חדש להם ואינו מוכר. לעיתים לוקח זמן הסתגלות ארוך לאוכל מתובל וישנם ילדים שלאורך תקופות ארוכות יסכימו לאכול רק אוכל ללא תיבול, או תיבול בסיסי. לכן הגיוון והחשיפה חשובים. מהצד השני של המטבע, ישנם ילדים שבתחילת המוצקים לא מתלהבים מהאוכל ולפעמים תיבול וטעם יכולים לשנות את תגובתם של הקטנטנים למזון ולעודד אותם לאכול יותר. בנוסף, נזכיר שלתבלינים שונים השפעות על מערכות גוף שונות ומצטרפים לחיזוק הגוף והמערכת החיסונית ברבדים שונים.
חשוב שנזכיר כי תיבול מוסיף טעם, ניחוח, צבע וארומה למזון שאנו אוכלים. לפעמים ההבדל בין מאכל ממוצע למנה מוצלחת היא התיבול. אני מציעה וממליצה לחשוף קודם כל לתבלינים טבעיים. שום, כמון, פלפל, פפריקה, כורכום, קינמון, אגוז מוסקט וחבריהם הטבעיים יכולים לשדרג את טעמם של תבשילים, מרקים ושאר מאכלים שאתם מכינים כדרך קבע. אם אתם מכינים לכלל המשפחה השתדלו להמעיט במלח או לוותר עליו בכלל (תמיד ניתן להוסיף אחר כך לצלחת). גם חבריהם של התבלינים – עשבי התיבול והעלים למיניהם יוסיפו טעם, ניחוח וארומה ייחודית לבישולים שלכם. ניתן להשתמש בכוסברה, סלרי, פטרוזיליה, בצל ושום טריים, מקל קינמון, עלי דפנה, רוזמרין, טימין ועוד.
לאחר חשיפה ראשונית ובמקביל לשלילת אלרגיות, אני ממליצה להתחיל להוסיף בהדרגה תיבול טבעי למזון. מאחר והמלצת משרד הבריאות היא להתחיל טעימות החל מגיל חצי שנה, אז החל מגיל זה גם ניתן לחשוף לתבלינים ועשבי תיבול בהדרגה. אין חשש שזה מוקדם מידי ובלבד שאתם משתמשים בתבלינים טבעיים ולא כאלו שעברו עיבוד או הוספה של חומרים למניהם (כך למשל עדיף לבחור בפפריקה מתוקה רגילה ולא פפריקה מעושנת או פפריקה מתוקה בשמן).
בסופו של דבר, כמו כל תורת המוצקים על רגל אחת, הגיוון הוא מה שיעשה את ההבדל. הקפידו לגוון בתבלינים שונים למאכלים שונים. כמו כן, היו קשובים לילדים שלכם ולתגובותיהם לתיבולים וטעמים שונים, למדו מה הם אוהבים, אך המשיכו לחשוף אותם לטעמים, מרקמים ותבלינים שונים. בסופו של דבר, התיבול הוא מה שהופך את האוכל לביתי ומיוחד.
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
