הסתגלות למסגרת ברוח הגישה ההיקשרותית

איך מסתגלים לגן ושומרים על החיבור?

בימים אלו בהם השגרה שלנו כל כך לא צפויה ויחד עם זאת החיים ממשיכים, השילוב במסגרות הוא מאתגר עוד יותר מבדרך כלל. 

לכן אני מרכזת לכם כמה המלצות לקראת הכנה והסתגלות במסגרת כמובן שהדגשים נשענים על רוח הגישה ההיקשרותית שאני כל כך אוהבת.

• ילדים שונים מסתגלים שונה. לכל ילד יש את קצת ההסתגלות שלו, הבשלות שלו, הרגישות שלו. יש ילדים שמסתגלים בקלות רבה יותר ויש כאלו שלוקח להם יותר זמן. זה שהבן של בת הדודה הסתגל תוך פחות משבוע לא אומר שזה מה שיקרה אצלך. זה שלבת של חברתך הטובה לקח חודשיים כמעט עד שהסתגלה לא אומר שגם לכם צפויה אותה הרפתקאה. זו לא תחרות. זה גם לא מושפע מגיל הילד (בשונה ממה שהרבה נוטים לחשוב). מה שכן, זה משנה באיזו צורה נעשית ההסתגלות. מה שמביא אותי לנקודה הבאה.

•  הדרגתיות! כן, כמו כשאנחנו מתחילים מקום חדש אנחנו מגיעים לראות אותו קודם, משתדלים לעשות סיור ולהכיר את האנשים בסביבה, כך גם לקטנים שלנו. הדבר חשוב עוד יותר ככל שהגיל עולה. כאן הרבה פעמים נכנסת השאלה מאיזה גיל זה חשוב, בעיניי, מכל גיל זה חשוב, יש להקדיש זמן ראוי להסתגלות וכשעושים זאת מזהים לבד מתי הילד כבר עבר לשלב הבא או סיים את שלב ההסתגלות. הדגש כאן הוא להיות קשוב לקצב של הילד. 

• שמירה על החיבור איתנו. מטבע הדברים נרצה לשמור על החיבור והקשר איתנו ההורים גם כשאנחנו לא שם. לכן נוכל להשאיר לילד חפץ שיזכיר לו אותנו, זה יכול להיות דבר מה שעונה על הצורך החושי (בד עם ריח שלנו, תמונה שלנו, הקלטה שלנו אומרים שאנחנו אוהבים אותו) או חפץ מרומז שמסמל את הקשר איתנו ואת הבית (למשל בובה אהובה או מעטפת נשיקות). חשוב גם בסיום הפרידה עצמה לייצר גשר לקראת המפגש המחודש: “אמא תאסוף אותך בצהריים ואז נשחק שוב יחד”. זה משפט קטן שמאפשר לילד לדעת שיהיה איחוד מחודש עם ההורה שהוא מתקשה להיפרד ממנו. 

• יצירה של היקשרות עם הדמות החדשה. זו אולי הנקודה החשובה ביותר! אנחנו כהורים אלה שאחראים על יצירת הקשר ויצירת חיבור היקשרותי עם הדמויות החדשות שנכנסות לחייו של הילד, במיוחד אם מדובר בכניסה קבועה. חשוב שנבין, בתור הורים זה תפקידנו לתווך ולייצר לילד סביבה כמה שיותר נעימה ומכילה כדי שלא יצטרך להתנהל תוך מגננות כי הפרידה קשה לו מכדי לשאתה. אם אפשר ליצור קשר וחיבור עם הגננת או אשת צוות לפני הכניסה לגן מה טוב. איך אפשר לעשות זאת? להגיע לבקר בגן, לערוך עימה שיחת וידאו בנוכחות הילד, להציג לילד תמונות שלה כמה שניתן ובעיקר לדבר עליה הרבה ולטובה. כל מה שנוכל לספר עליה שאנחנו יודעים יכול לסייע. הדבר כמובן חשוב יותר אם מדובר בילד שכבר מתקשר ממש ומדבר. אפשר יהיה לדבר על מה הם יעשו ביחד השנה, מה היא אוהבת, איפה היא גרה, איך היא נראית וכל מידע נוסף שיכול ליצור לילד תמונה של הגננת בראשו. אם אלו ילדים גדולים אפשר גם להכין לה משהו יחד (ציור או יצירה יתנו מענה שלם לכך). כל אלו אמורים לסייע לנו ביצירת קשר בין הדמות המטפלת החדשה לבין הילד שלנו. 

• הכנה מתאימה. לפחות כשבועיים לפני נתחיל לספר לו על הכניסה למסגרת ועל איך הדברים הולכים להיות (מומלץ לוודא עם הצוות מראש מה יתאפשר ומה לא, וגם היכן תעשה הפרידה, באילו שעות ומי איש הצוות שיקבל את הילד בכל יום). כשהילד נעצב או בוכה סביב הנושא הזה, חשוב במיוחד לאפשר את הבכי הזה של ההסתגלות ושל הפורקן ולנחם אותו בצורה הכי חמה ומדויקת שתוכלו. כי הפרידה הצפויה היא באמת מעציבה. לא להסס להזכיר את הפרידה הצפויה שוב גם אם בכו, השתדלו לא להיבהל או להימנע מהבכי הצפוי. הוא יקל על הכניסה עצמה וההסתגלות עצמה במסגרת. 

• במפגש עם הגננת נפגין חום ורוך. חשוב שכשנפגשים איתה מול הילד נפגין מולה רגשות חמים, יצירת קשר עין, חיוך וחום. לשוחח איתה שיחת חולין קצרה כדי שהילד יראה גם את הקשר והחיבור שלנו עם הגננת, לדבר אליה באהבה. זכרו, הילדים שלנו מזהים וקולטים המון מהתבוננות וחיקוי שלנו. אם נשדר להם שהיא אדם שאנחנו סומכים עליו, המסר יעבור גם מבעד למילים. 

• התסכול בבית. יתכן מאוד ובשבועות הראשונים יצוף תסכול רב מצד הילד במהלך ההסתגלות. חשוב שנאפשר אוורור ושחרור של התסכול והקושי ונהיה מאוד תומכים, מכילים ואמפתיים בנושא. עלינו להבין כי התסכול נובע מהבהלה שנוצרת בעקבות הפרידה. התסכול יכול להתבטא גם בהרבה בכי והיצמדות. תזכרו שזה מבורך וחיובי. הדמעות הללו הן יסייעו לילדכם לפרוק את התסכול בדרך שלא פוגעת בו או באחרים ותאפשר למוח שלו את ההסתגלות הנחוצה. 

• להקשיב ללב. כמו בכל תהליך, חשוב שנהיה עירניים ונשים לב לכמה זמן יש קושי. האם התסכול והקושי מתבטאים בבכי או רק בתוקפנות, אם עולות מגננות והתרחקות מאיתנו ההורים, זה סימן שצריך לבחון את הדברים ולראות אם וכיצד ניתן לעשותם אחרת. אם משהו מרגיש לכם לא נכון, אל תישארו עם זה לבד. 

ובסופו של דבר, הרבה פעמים הסתגלות למסגרת ובמיוחד בתקופת הקורונה הנוכחית רחוקה מלהיות אידיאלית וההחלטות שמתקבלות לא פעם מרגישות לנו לגמרי במהופך מהלב וההיגיון. כהורים נעשה כל שביכולתנו על מנת להקל על ילדינו במעבר למסגרת החדשה, נאפשר להם בבית מקום מכיל, אוהב ובטוח לבטא את עצמם, לבכות ולפרוק תסכול ונמשיך לשמור על הקרבה הרגשית והחיבור העמוק עימם.

מאחלת קליטה רכה ונעימה וצוות אוהב ומכיל לקטנים שלכם ❤️.