קצת מחשבות על ילדים נושכים…
כשהילד שלנו ננשך על ידי ילד אחר, במיוחד אם זה קורה במסגרת הגן זה כואב לנו שבעתיים. לא רק שהילד שלנו חטף מכה כואבת הוא גם קיבל אותה מילד אחר. כשזה קורה בגן, הרצון המיידי שלנו הוא להתלהם ולהגן על הילד.ה שלנו מפני כולם. אנחנו רוצים לכעוס על הגננת שאפשרה זאת, לדבר עם ההורים של הילד הנושך ולמנוע את הפעם הבאה.
אני רוצה להציג כאן זווית אולי קצת פחות פופולרית אבל בוודאות נכונה של התבוננות על כל סיטואציות הנשיכות.
קודם כל נתחיל מהבסיס, ילד נושך לרוב הוא ילד מתוסכל. סביר מאוד להניח שהוא גם ילד לא מווסת רגשית (כי ככה זה ילדים צעירים) או ילד שמתקשה לבטא את עצמו מילולית, אבל בראש ובראשונה הסיבה העיקרית לנשיכות בקרב פעוטות וילדים קטנים היא תסכול שלא יוצא בצורה אפקטיבית יותר. התסכול מצטבר בגוף וכמו לבה הוא מתחמם ומתחמם עד שהוא בוער וחייב להתפרץ. במידה ולא ניתן לו פתח מתוכנן או ידוע מראש לצאת דרכו, הוא יוצא בצורה בלתי נשלטת, לא פעם בצורת נשיכות.
תוסיפו לזה את זה שבגילאים הרכים (גילאי 1.5-3) אלו גילאים שהם לא יכולים לבטא את מה שיש להם להגיד בצורה אידיאלית, כי גם אם הם מדברים הם עדיין לא יודעים להגיד הכל וזו בעצם הדרך שלהם לפרוק תסכולים ולבטא את עצמם. ילד שנושך מגיע לרמות תסכול מאוד גבוהות. בגן למשל רשימת הסיבות לתסכול וקושי היא ארוכה מאוד, ביניהן חשוב לי לציין: עייפות, רעב, געגוע להורים, קונפליקט סביב צעצועים, יכולת חברתית לתקשורת ומשחק ועוד.
בהמשך לכך, חשוב שנשים לב אם הילד נושך ספציפית ילד מסוים – נדרשת השגחה יתרה וספציפית לילד הנושך והילד הננשך ולשמור ששני אלו לא יישארו ללא השגחה. חשוב לשים לב לא להפריד ביניהם בצורה מוחצנת מידי כי ייתכן מאוד שהם חברים טובים (או למשל אחים) והנשיכות הם דרך לביטוי של פרצי אהבה ואז ההרחקה יכולה גם לייצר קושי. הדבר הטוב ביותר במקרה כזה הוא פשוט לא לאפשר להם להישאר יחד ללא השגחה של מבוגר.
בכל הנוגע לילד הנושך: כשהילד נושך ילדים אחרים, אנחנו רוצים לנסות ולהבין את הסיבות לנשיכות כדי שנדע לתת מענה בצורה נכונה. ילד שנושך כי חטפו לו צעצוע אפשר וצריך ללמד אותו לבקש או להשיג את הצעצוע בצורה אחרת. לעומת זאת ילד שנושך כי הוא רעב, אפשר וחשוב ללמד אותו לאותת על רעב ולבקש מזון. ההתייחסות לסיבת הנשיכה היא רלוונטית וגם משפיעה מאוד על המסר שמועבר לילד. בכל מקרה, המסר צריך להיות ברור ועקבי – לנשוך זה אסור. אומרים זאת בצורה עניינית ופשוטה, בלי להשתמש בטונים כועסים או צועקים, בלי לייצר בהלה או הרחקה, אלא באסרטיביות ברורה: לא נושכים!
ומה עוד?
צריך לעזור לו לפרוק תסכולים בצורה מבוקרת ומותאמת בגן תוך כמובן הצבת גבול ברור ועקבי שזהו מעשה שאינו מקובל. זו אחריות המבוגרים סביבו לשים לב לרמות התסכול העולות וגוברות של הילד, לתת לכך מענה ככל האפשר מבעוד מועד ולהשתדל כמה שפחות להשאיר את הילד ללא השגחה בתקופה הזו. יחד עם זאת, חשוב לזכור שאין מושלם וילדים נושכים וננשכים. מספיק ששנייה המבוגר לא שם לב, או למשל הצוות בגן נתן מענה לילד אחר שנפל או קיבל מכה והילד יכול להספיק בזמן הזה לנשוך, לכן גם הציפייה שהנשיכות ייעלמו כלעומת שבאו צריכה להיות ריאלית.
ועוד מילה חשובה לסיכום,
במיוחד אם הילד שלכם נושך,
הרבה פעמים כשהילד מתחיל לנשוך אנחנו נעלבים וכועסים באופן אישי. זה מרגיש לנו שאולי אנחנו כהורים עשינו משהו לא נכון, אולי אנחנו לא הצבנו את הגבול מספיק טוב אבל חשוב שנסתכל על זה בעיניים טובות, כלפינו וכלפי הילד שלנו. הוא לא נושך כי הוא רע, או כי הוא לא בסדר, אלא הוא נושך כי הוא לא מכיר או יודע דרך אחרת לפרוק את התסכול שמציף אותו כרגע. הוא לא עושה את זה נגדנו או כדי להכאיב לאחר, אלא כדי להקל על עצמו.
בדיוק ברגעים האלו, שהכי קשה, רוצה שנחזיק את המשקפיים הטובות והחיוביות שלנו על הילדים ונשלוף אותם מהכיס ונזכור שהם טובים מבסיסם וכרגע זו רק ההתנהגות שקצת מסנוורת אותנו ועוד מעט היא תעבור.
***
אם יש לכם מחשבות בנושא, מוזמנים לכתוב לי בקהילת הפייסבוק שלי – https://www.facebook.com/groups/2192324967735285/?ref=share
