היצמדות והידבקות

הנטייה הטבעית של כולנו היא להיות מחוברים, מקושרים, יחד. לכן, כאשר מתעוררת בגוף שלנו בהלה, המטרה הראשונית שלנו היא להתחבר, להיות בקשר וחיבור עם דמות שתשרה עלינו רוגע, ביטחון.

אצל הקטנים שלנו, זה קצת יותר מסובך, חלקם יודעים וחלקם לא יודעים לדבר ולבטא את מה שהם מרגישים. מערכת הבהלה שלהם מתעוררת והם ישר מחפשים דמות קרובה ובטוחה להישען עליה. אחד הדברים שהבהלה יוצרת היא היצמדות ואפילו ‘הידבקות’ אלינו. בשפה ההיקשרותית קוראים לזה מרדף (חיפוש להיות בקרבת דמות היקשרותית). זה נפוץ בגילאים הצעירים במיוחד, תינוקות מגיל לידה ועד גיל שנתיים – שלוש, אבל כמובן מופיע גם שנים לאחר מכן.

בשנים שלאחר מכן, מרבית הילדים לומדים להתבטא ולבטא עצמם בעוד צורות אבל עדיין תיתכן רמה מסוימת של היצמדות או בהלה שתתבטא בשאלות כמו: “אמא לאן את הולכת, מתי את חוזרת, מתי אבא יבוא” ועוד, אפילו שמדובר בפעולה קצרה כמו לתלות כביסה בחוץ או להיכנס להתקלח.

ההיצמדות יכולה להתבטא גם ברצון שישחקו איתם ויפעילו אותם כל הזמן, מעין תחושה של הילדים שהם ‘לא מוצאים את עצמם’, לא מסוגלים להיות לבד. יכול להיות שירצו יותר ידיים, לישון איתכם או לידכם קרוב ובכלל יחפשו כמה שיותר לשהות בחברתכם.

אחד הדברים הכי טובים שתוכלו לעשות היא לייצר את ההיצמדות הזו מיוזמתכם, להזמין ביד רחבה ובנדיבות רבה מיוזמתכם את הילדים שלכם לשהות איתכם ובמחיצתכם.

מה הכוונה? במקום שהילד יבקש שתקריאו לו סיפור, תציעו אתם להקריא לו סיפור, ואם אפשר לא רק סיפור אחד אלא שלושה, מראש. אתם תצאו נדיבים, תשרו ביטחון על הילדים שלכם שהם לא צריכים לרדוף אחריכם ותחזקו ותעמיקו את הקשר. בנוסף, כשהדברים הללו באים מכם, אתם לא ‘נגררים’ לפעולות שאתם לא רוצים בהם, אלא מראש מחליטים לפי מה שמתאים לכם. ככה במקום להגיע למצב שבו הילד מבקש עוד סיפור ועוד סיפור ואתם לא יודעים מתי זה ייגמר, אתם הצעתם שלושה וקל כך לשני הצדדים לדעת מתי זה צפוי להסתיים.

זו כמובן דוגמה אחת אבל אפשר ליישם זאת במשחקים, בזמן שינה (כן, כן להזמין אותם לישון איתכם מיוזמתכם) ובכל שלב במהלך היום. אפילו להזמין אותם לקחת חלק פעיל או מתבונן במה שאנחנו צריכים לעשות (כמו לתלות כביסה או לבשל) יכול להקל עליהם. זכרו, כשההזמנה מגיעה מכם באמת ובחיוך הילדים מרגישים שאתם רוצים במחיצתם והם חשים אהובים.

מלבד הדברים שציינתי שהם חשובים בפני עצמם, מערכת הבהלה נרגעת מעט כי הם מבינים שאתם שם עבורם ולא מנסים להתחמק מהם או להשיג קצת שקט. זה מאתגר אבל מבטיחה שזה שווה את זה.

בכלל, אני רוצה שתזכרו:

עם כמה שזה קשה שהם נדבקים אלינו, מענה נכון שלנו ההורים, מענה שמבין את הצורך והבהלה שמתעוררת ומשיב לה בנדיבות ובהזמנה רחבה להתקיים איתנו, בצמוד אלינו ובקרבנו, יכול להקל מאוד על רמת הבהלה שמתעוררת בגופם, לתת מענה מידי ומהיר לתחושת המרדף שמתעוררת ובכך לסייע להם לרכוש ביטחון בעצמם ובסביבה שלהם גם בתקופה כזו.

כאשר ילד חווה בכל זמן ובמיוחד בזמן מאתגר שכזה שיש הורה שמגונן עליו, מרגיע אותו, מנחם אותו ונמצא שם עבורו זה נותן לו את התחושה שהוא לא לבד בעולם ושיש מי שדואג לו. בסופו של יום, זה משהו שרובנו מחפשים, מישהו שינחם אותנו, ירגיע ויגונן.

קוראים לזה הורה אלפא

 

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

על השפעת ההסתגלות למסגרת לתהליך הפרידה מחיתולים

זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך

קראו עוד »

אני לא רוצה ללכת היום לגן!

“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא

קראו עוד »