מה הסיפור של שליטה ופרידה מחיתולים?

מה הסיפור של שליטה ופרידה מחיתולים?

הרבה לא יודעים אבל סביב גיל 8-9 חודשים תינוקות כבר מפתחים יכולת מסוימת לשליטה על הסוגרים שלהם.
זה גיל שבו הם מתחילים לראשונה להתאמן באיפוק ושחרור של הצרכים.
מרגע זה והלאה, ההתרוקנות שלהם הופכת במידת מה גם לבחירה. ככל שהילד גדל, כך גדלה השליטה שלו על הסוגרים והוא יכול יותר לבחור מתי לעצור או לשחרר את הצרכים שלו.
חלק ב’ של הפאזל קשור לכך שככל שהילד גדל, כך גדל בו גם הרצון הנגדי והרצון לעצמאות. יחד, חלקים אלו מביאים לרצון להחליט בצורה בלעדית על עשיית צרכים. כך בעצם אנחנו עלולים להיתקל בילד שמסרב להתרוקן מחוץ לחיתול, ילד שמתאפק המון שעות, ילדה שמסרבת להתיישב על האסלה ועוד.
זה בקלות יכול להפוך למאבק כוח או למשחקי שליטה עם ההורים.
ההורים רוצים שהילד יתרוקן או ינסה והילד מסרב. אצל ההורים מתגבר הרצון או הצורך לשלוט בסיטואציה וזה מביא את הילד לרצון נגדי (‘שריר ה-דווקא’) להתגבר. אם לא נשבור את המעגל הזה, זה בקלות יהפוך למעגל קסמים שקשה מאוד לצאת ממנו. מעין תחושה שכל צד מפעיל יותר כוח כדי לשלוט בסיטואציה.
מה צריך לעשות?
כהורים, אנחנו צריכים לשחרר.
באמת לשחרר (כן כן, משחק המילים מכוון 🙂 ).
כשאני מתכוונת לשחרר זה לתת לילד להתקדם בקצב שלו, להבין שאי אפשר להכריח אותו להתרוקן ואפשר רק לתמוך ולייצר סביבה כמה שיותר נעימה ומזמינה עבורו כדי שירגיש בנוח להתרוקן. אז ורק אז הילד כנראה ירגיש שהבחירה באמת בידיים שלו, שהוא יכול להחליט על הסיטואציה במלואה ואז ורק אז הוא גם יוכל להחליט בקצב שלו, מתי ואיך הוא מתרוקן.
אז מה הסיפור של שליטה ופרידה מחיתולים?
אם תשאלו אותי, זה סיפור של שחרור השליטה של ההורים.
מה דעתכם?

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים

המשפטים שאת אומרת לעצמך וממש עלולים לקלקל לכם את תהליך הפרידה מחיתולים: “אין היא קטנה מידי””אם היא מפספסת, היא בטוח לא מוכנה””הוא לא יודע לשחרר””קקי זה עסק מסובך””זה בטוח יעבור קשה””אם נתחיל עם סיר נצטרך שתי גמילות, אין לי כוח לזה””אם הוא לא מבקש, אני לא מתחילה, ממש חסר לי עכשיו הפיפי בכל מקוםזה ייקח נצח””הוא חייב להיגמל עד… X””זה

קראו עוד »

זה מה שקורה לילד שלך כשהוא בטנטרום והוא נשאר לבד

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »