מה הסיפור של שליטה ופרידה מחיתולים?
הרבה לא יודעים אבל סביב גיל 8-9 חודשים תינוקות כבר מפתחים יכולת מסוימת לשליטה על הסוגרים שלהם.
זה גיל שבו הם מתחילים לראשונה להתאמן באיפוק ושחרור של הצרכים.
מרגע זה והלאה, ההתרוקנות שלהם הופכת במידת מה גם לבחירה. ככל שהילד גדל, כך גדלה השליטה שלו על הסוגרים והוא יכול יותר לבחור מתי לעצור או לשחרר את הצרכים שלו.
חלק ב’ של הפאזל קשור לכך שככל שהילד גדל, כך גדל בו גם הרצון הנגדי והרצון לעצמאות. יחד, חלקים אלו מביאים לרצון להחליט בצורה בלעדית על עשיית צרכים. כך בעצם אנחנו עלולים להיתקל בילד שמסרב להתרוקן מחוץ לחיתול, ילד שמתאפק המון שעות, ילדה שמסרבת להתיישב על האסלה ועוד.
זה בקלות יכול להפוך למאבק כוח או למשחקי שליטה עם ההורים.
ההורים רוצים שהילד יתרוקן או ינסה והילד מסרב. אצל ההורים מתגבר הרצון או הצורך לשלוט בסיטואציה וזה מביא את הילד לרצון נגדי (‘שריר ה-דווקא’) להתגבר. אם לא נשבור את המעגל הזה, זה בקלות יהפוך למעגל קסמים שקשה מאוד לצאת ממנו. מעין תחושה שכל צד מפעיל יותר כוח כדי לשלוט בסיטואציה.
מה צריך לעשות?
כהורים, אנחנו צריכים לשחרר.
באמת לשחרר (כן כן, משחק המילים מכוון
).
כשאני מתכוונת לשחרר זה לתת לילד להתקדם בקצב שלו, להבין שאי אפשר להכריח אותו להתרוקן ואפשר רק לתמוך ולייצר סביבה כמה שיותר נעימה ומזמינה עבורו כדי שירגיש בנוח להתרוקן. אז ורק אז הילד כנראה ירגיש שהבחירה באמת בידיים שלו, שהוא יכול להחליט על הסיטואציה במלואה ואז ורק אז הוא גם יוכל להחליט בקצב שלו, מתי ואיך הוא מתרוקן.
אז מה הסיפור של שליטה ופרידה מחיתולים?
אם תשאלו אותי, זה סיפור של שחרור השליטה של ההורים.