בכי בכניסה לגן – מה הוא יכול להגיד לנו?

מה בכי בכניסה לגן אומר?
אם אתם הורים שחוששים מהכניסה לגן ובעיקר סביב הבכי בכניסה, זה המאמר בשבילכם!

אני זוכרת את הפעם הזו שנפרדתי מהבן שלי בכניסה לגן, הוא הלך לגננת בשמחה, אבל כשהוא הבין שאמא לא נכנסת הפעם, העיניים שלו התמלאו דמעות.
פייר? גם שלי.
חייכתי אליו, שלחתי לו נשיקה באוויר ואמרתי לו שאאסוף אותו אחרי ארוחת הצהריים.

אני זוכרת שיצאתי מהשער, התרחקתי קצת ואז הדמעות שטפו אותי.
היה לי עצוב.
התבאסתי שהוא בכה וכמובן שרגשות האשם לא אחרו לבוא.
אף הורה לא רוצה שהילד שלו יבכה בגן. אנחנו נלחצים מזה, מרגישים חוסר אונים ויחד עם כל אלו מתעוררת המון המון אשמה.
הבשורות הטובות הן, שאם אנחנו מדברים על הבכי הזה דרך הגישה ההיקשרותית, אז יש כאן דווקא בשורות טובות עבורנו.
כשהילד שלנו בוכה בפרידה מאיתנו במסגרת (או בכלל אגב), זה מעיד על זה שהקשר שלו איתנו הוא הדבר הכי חזק ומשמעותי שיש לו. זה אומר שהוא מעדיף להיות איתנו ושאנחנו מקור הביטחון שלו.
זה אומר שהקשר שלנו משמעותי עבורו וכשמסתכלים על זה ככה, זה מאוד מחזק.
להבין שבעצם הם עצובים כי הם נפרדים ממי שהם מחוברים אליו, שהם בוכים על הפרידה כי הם אוהבים להיות איתנו. מרגיע ומחמם את הלב, נכון?
יחד עם זאת, זה גם אומר שהם זקוקים להסתגל לשינוי הזה. הסתגלות לשינויים (לא רק לכניסה לגן אלא בכלל) עוברת דרך בכי. בזמן הבכי הזה, הילד (או המבוגר) מתאבל על מה שלא מסתדר לו בחיים, ומתוך כך המוח מפתח יכולת להתאושש וגמישות לשינויי החיים.
אבל זה יכול לקרות רק אם יש דמות מנחמת ומרגיעה.
כזו שתהיה שם איתו בתוך הקושי.
אז ורק אז הילדים יוכלו לעבור דרך הבכי ובעזרת הנחמה והנוכחות של איש צוות חם ואוהב, להסתגל לשינוי הזה שנקרא כניסה למסגרת.