אנשי הצוות – הכשרה, גישה חינוכית, קביעות וותק. כל אלו נקודות ששווה לבדוק לגביהן. מה ההכשרה של הגננת ושאר הצוות בגן? כמה מתוך אנשי הצוות הם קבועים וכמה מתחלפים? האם יש נוכחות ויציבות לאורך זמן או תחלופה רבה בצוות? מה יחס החניכה בגן? כמה אנשים הצוות כולל? מענה לצרכים – החלק פיזי: שינה, האכלה וגמילה. מענה לצרכים – החלק הרגשי: איך מגיבים לילד שבוכה? האם מאפשרים לו ומנחמים אותו? האם אומרים לו אמירות שנועדו להביא לסיום הבכי? האם יש ענישה בגן? כיצד מגיבים לילד שמרביץ? איך מפרידים בין מריבה של ילדים? איך מסייעים לילדים לפרוק את התסכולים שלהם? איך מעודדים אותם לעשייה? האם השפה היא שפה של רגשות ועוד כל מיני נקודות למחשבה סביב נושאים אלו. תקופת ההסתגלות – איך מתנהלת ההסתגלות בגן? עד כמה יש גמישות בה? האם אפשר להכיר את הצוות לפני הכניסה לגן ועוד.חופשים, ימים ושעות עבודה – חשוב לשאול בעיקר כדי להיערך מראש. מה שעות הגן בימי שישי, בחגים, ערבי חג… האם יש קייטנות בחגים ארוכים?מצבי חירום – שלא נדע אבל חשוב לדעת, מי מחליף את הגננת במידה ויש מקרה חירום עם אחד הילדים? מה דרך הפעולה בחירום? האם הצוות עבר קורס החייאה? ומצד שני, מצב חירום אחר – האם יש מרחב מוגן? מה המדיניות במקרה של התראה / אזעקה?בטיחות וניקיון – שקעים מכוסים, הגנה ממדרגות, אחסון חומרי יצירה/ניקיון, שימוש בקומקום חשמלי/טוסטר בגן והנגישות של הילדים לכל אלו. ניקיון המבנה, משטח ההחתלה והשירותים, שימוש בכפפות? כל כמה זמן מחליפים חיתול ועוד.
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
