להקשיב חזרה לבטן וללב

במקום להקשיב לבטן, אנחנו פונים החוצה…

בהתחלה, אנחנו לא יודעים הרבה, אז אנחנו קוראים, מתייעצים, מבקשים ומקבלים הרבה תמיכה מהסביבה. אנחנו זקוקים לאישור מהסביבה כדי לדעת שמה שאנחנו עושים הוא נכון. אנחנו נצמדים לטבלאות, לרשימות, להנחיות של אחרים.
במקום להקשיב לאינסטינקטים שלנו, אנחנו מקשיבים לאינסטינקטים אחרים.
אחר כך, כשהם גדלים והאתגרים משתנים, אנחנו פונים לסביבה כדי לשמוע מה הם עשו, מנסים לנהוג לפי הנורמה או ‘מה שנכון’, מנסים לחקות כאלו שלדעתנו הצליחו, מנסים לפעול לפי מה שהצליח לחברה, לקרובת משפחה, לאמא אחרת…
במקום להקשיב ללב, אנחנו מקשיבים לאחרים.
אז רגע,
תעצרו שניה.
למה שלא תעצרו, תקשיבו לתחושות הבטן שלכם? לאינסטינקטים שלכם? ללב?
נכון, אני יודעת שזה מפחיד, אתם לא רוצים לטעות.
זה באמת מפחיד.
אבל חלק מלהיות הורים זה לטעות.
חלק מלהיות הורים זה להקשיב לכולם ובסוף, לחזור פנימה, לבטן, ללב ולפעול משם.
אין ספר הוראות אחד
ואין מתכון אחד להורות
יש את הילד הייחודי שלכם,
את הצרכים שלו
את הרגשות שלו
וכל מה שאתם צריכים, הוא להנמיך את רעשי הרקע, להשתיק את העצות שלא באמת עוזרות או שהופכות לכם את הבטן ולהקשיב.

להקשיב לילד שלכם.

להקשיב לעצמכם.

להקשיב ללב.

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

על השפעת ההסתגלות למסגרת לתהליך הפרידה מחיתולים

זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך

קראו עוד »

אני לא רוצה ללכת היום לגן!

“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא

קראו עוד »