היום אני רוצה לדבר עלייך, כן כן עלייך.
אני יודעת שאת מסתובבת בתחושה שאת לא בסדר. שמשהו לא בסדר בזה שאת פתאום כבר לא רוצה אינטימיות. בן זוגך יוזם ולך כל מה שעובר בראש זה ‘הלוואי והוא יניח לי לנפשי’.
את חולמת על יום אחד, רק 24 שעות, חד פעמי, שבהן אף אחד פשוט לא ייגע בך, לא בן זוגך, לא הילדים, לא התינוק, אף אחד.
אז אני כאן כדי להגיד שהכל בסדר. את לגמרי בסדר. במהלך ההריון ולעיתים רבות גם אחרי לידה נשים רבות סובלות מתסמונת שנקראת touched out (אל-מגע בתרגום חופשי).
בתסמונת המדוברת, האישה, לא מעוניינת במגע פיזי לרוב מהבעל אך הדבר יכול להתבטא גם בחוסר רצון במגע מהילדים, מהחברים ובכלל מהסביבה הקרובה.
תופתעי אולי לדעת, אבל ההסבר לכך הוא יותר רגשי. במיוחד בתחילת ההורות, אמהות חוות לחץ רב מצד הסביבה להיות הכל – גם אמהות במשרה מלאה, גם נשות מקצוע, גם בנות זוג אוהבות ותומכות, והלחץ הזה, ריבוי הדרישות האלו מצד החברה, שמות את האמא בסטרס רגשי ופיזי גם יחד. מאחר ואין לאמא אפשרות ‘להתפטר’ מאף אחד מהתפקידים שכבר לקחה על עצמה, לרוב העומס יתבטא בהיבט הפיזי ובחוסר הרצון במגע או אינטימיות.
כן כן, פסק זמן זו לא מילה גסה….לפעמים כמה שעות בודדות להתאוורר, או שמישהו אחר יטפל בתינוק הרך, יאפשרו לך למלא מצברים ואפילו להתגעגע. כך תגיעי עם כוחות מחודשים להמשיך לדאוג ולטפל בתינוק שלך.
נשמע מסורבל? דווקא הפוך. הכוונה כאן היא לבחור מגע שהוא נעים לך, כמו מסאז’ או פדיקור, לקבוע לו זמן מראש שבו את מקבלת את המגע הזה. אז את גם מתכוננת לכך, גם לוקחת פסק זמן לעצמך וגם מזכירה לעצמך ולגוף שלך, שיש מגע שהוא נעים וחיובי.
נכון שלפני שהבאתם ילדים הייתם רק זוג? אז גם עכשיו, אתם זוג, צוות, שני הורים ולכן חשוב מאוד לדבר על הדברים. לשתף את בן הזוג בתחושות שלך. הפחד מלפגוע הוא מובן, אבל חשוב להגיד מה את מרגישה כי גם ככה זה לא קל להרגיש כך. אז מה למשל את יכולה לומר? שאת מרגישה שאין לך זמן לעצמך, שהגוף שלך כל הזמן במגע עם מישהו וזה מעמיס עלייך ושאת מבקשת קצת מרחב. להגיד שאת אוהבת, ובעיקר לחשוב יחד על פתרונות שיכולים אולי להקל עלייך כדי שגם האינטימיות והמגע שלכם יחזור
גם זה יעבור ויחלוף עם הזמן. צריך לנשום, ולזכור שגם זה, כמו הרבה דברים יהפוך לעוד אתגר שהתגברת עליו. תהיי סלחנית עם עצמך. את עוברת רכבת הרים רגשית ופיזית עם הילדים בתחילת הדרך. קבלי זאת בהבנה ובאהבה. תסלחי לעצמך אם יש לך יום רע. שחררי את זה. לפעמים יהיו לך ימים טובים ולפעמים יהיו ימים פחות טובים. זה בסדר. מותר. נסי לומר לעצמך מה שהיית אומרת לחברה טובה ואהובה באותו המצב, תתפלאי לראות כמה זה יכול לעזור. ובעיקר תנשמי, תסלחי, תקבלי את עצמך. כן, גם ככה. זה בסדר, מותר.
ועכשיו, תעלי חיוך קטן (נו, אל תהיי קשה, קטנטן), זהו. את מהממת.
למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות
זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך
“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא
