התסכול הוא חלק בלת נפרד מהחיים שלנו. אצל ילדים צעירים הוא מורגש במיוחד, בעיקר כי הם עוד לא יודעים כל כך לווסת את עצמם. כשעולה בהם תסכול או רגשות פגיעים הם סוערים, חסרי שקט ולא פעם אגרסיביים.

תסכול הוא רגש שמצטבר בגוף, כשהוא מצטבר ברמות גבוהות הוא פשוט אנרגיה שחייבת לצאת ולהיפרק החוצה. כשזה מגיע לשלב הזה שהוא פשוט חייב לצאת, זה לרוב קורה בצורות שאנחנו פחות רוצים בהן: אגרסיות, זריקת חפצים, צעקות ועוד.
אז אם התסכול חייב להיפרק החוצה, וילדים קטנים צוברים בגופם הקטנטן תסכול ברמה יומית, למה שלא נלמד איך לפרוק אותו בצורה שהיא לגיטימית בעינינו?

כך נרוויח ילד רגוע ונינוח יותר, אותנו פחות דרוכות ומתוסכלות, ובאופן כללי האווירה בבית תהפוך ממתוחה ודרוכה למשחקית וקלילה. ויפה שעה אחת קודם, לא?