מי מפחד מזרים?

על חרדת זרים כבר שמעתם?
לא?
נעים להכיר, בתוך ההתפתחות הפסיכולוגית של התינוק, ישנו שלב קצת פחות מפורסם המכונה חרדת זרים.
לרוב מתרחש סביב הגילאים 4-6 חודשים (החרדה יכולה להימשך גם בגילאים מאוחרים יותר).
אז מה קורה בהתפתחות הזו?
בעצם סביב גיל 4 חודשים התינוק ‘מתעורר לעולם’ (מוזמנים לקרוא עוד על נפלאות 4 חודשים בפוסט ייעודי שהקדשתי לכך, חפשו אותו). חלק מההתפתחות הזו כוללת את ההבנה שאמא ואני דמויות נפרדות ושבעצם ישנן דמויות נוספות פרט לדמויות הקבועות שמטפלות בי. אני מזהה שיש דמויות שמטפלות בי ואותן אני מכיר, סומך ורגוע לידן, ולעומת זאת יש דמויות אחרות שהן זרות לי = ומכאן חרדת זרים. החרדה מתבטאת באופן שונה אצל תינוקות שונים: ישנם כאלו שרק יהיו חשדניים ויסתכלו על ההורים כדי לוודא שאכן הדמות הנוספת ‘מאושרת’ על ידיהם, אחרים עלולים לפרוץ בבכי של ממש, בהימנעות פיזית מקרבה לאותה דמות וחלקם ייצמדו להוריהם. כמובן שכל התגובות לגיטימיות ותקינות.
החלק המעניין הוא שחרדת זרים יכולה להתרחש גם עם דמויות שאינן זרות לחלוטין כמו סבא וסבתא, דודים, בייביסיטר, חברים של ההורים ועוד.
בוודאי אתם תוהים, ממה החרדה נובעת?
ובכן, הבסיס של חרדה זו הוא הישרדותי. מאחר והתינוק הוא יצור חסר יישע וחסר אונים, הטבע דאג שיבחין בין הדמויות המטפלות לו והמוכרות לו ושיחשוד מדמויות אחרות שאינן מוכרות (אולי הן רוצות להרע לו? חשבו על פעם: אולי הן רוצות לפגוע בו? לאכול אותו?).
מה עושים?
קודם כל מכילים ומבינים. חשוב שתדעו, זהו שלב תקין וחשוב בהתפתחות הרגשית של ילדכם, הם לומדים לזהות דמויות שניתן לסמוך עליהם ודמויות ששווה לבחון אותם בטרם נותנים בהם אמון.
כשהילדים פוגשים דמות כזו, בקשו מאותו אדם להתאזר בסבלנות, לנהוג בכבוד ולהתקרב לאט לאט לילד. על פי רוב, אם ההתקרבות תעשה בהדרגה, יחד עם הנוכחות שלכם ההורים, הילדים יירגעו ולא יחששו כל כך. זה לא אומר שהם ירצו לעבור לידיים שלהם או לשחק איתם בהכרח וזה עדיין תקין. סביר להניח שאם תתקדמו בקצב המתאים לילדכם, הוא אט אט ירגיש בטוח יותר ובחשיפה ומפגשים חוזרים עם אותה הדמות, יעזו בדרכם להתחיל להתקרב לדמות החדשה.
אבל מה אם הוא נכנס לגן?
בגילאים בהם מתפתחת חרדת הזרים, רבים מן התינוקות משתלבים במסגרת. אז איך עושים זאת עם במקביל להתפתחות החרדה? זכרו, זה תקין ונורמלי שיחששו בהתחלה מהדמות המטפלת החדשה, הם הרי לא מכירים אותה. לכן חשובה כל כך ההסתגלות, ההדרגתיות בהכרות ובקשר. אם ההורה נוכח, לאט לאט סביר שהילד ירגיש בנוח יותר, ייפתח ואט אט יתחיל להתקרב לדמות החדשה. זהו בדיוק עניין הדורש הדרגתיות והסתגלות (לכן, אל תוותרו עליה או תנסו לקצר אותה, ההשקעה משתלמת במקרה הזה)
ומה אם אני צריכה לצאת ומשאירה אותו עם סבתא או בייביסיטר?
שוב, כמו שאמרתי, אם התינוק לא מטופל על ידי הדמות הזו באופן יומיומי ורגיל לנוכחותה, עדיף יהיה לנסות ולעשות זאת בהדרגתיות המתאפשרת. אם אפשר להפגיש ביניהם מספר פעמים בטרם היציאה שלכם מן הבית ללא התינוק זה עדיף. אם הדבר לא מתאפשר, הזמינו את אותו גורם לביתכם כארבעים דקות – חצי שעה בטרם שעת היציאה שלכם, על מנת שתתרחש הדרגתיות כלשהי ותוכלו לסייע בתיווך ויצירת הקשר בין תינוקכם לדמות שהגיעה לשמור עליו.

מאמרים נוספים שיוכלו לעניין אותך

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה?

למה כדאי לאפשר לילדים להתחפש כל השנה? קצת רקע תיאורטי כדי להגיע לפואנטה: סביב גיל 2.5 מתפתח אצל הילדים המשחק הסוציו דרמטי (אותו המשחק נקרא גם משחקי תפקידים, משחק סימבולי, משחק דרמטי, משחק דמיון ומשחק ‘בכאילו’). המשחק הזה מאפיין את הגיל הרך ונמשך לפחות עד גיל 6. דרך המשחק הזה הילד יכול לדמיין שהוא מישהו אחר, לבטא את עולמו הפנימי, את מחשבותיו ורגשותיו בצורה בטוחה ובתוך גבולות

קראו עוד »

על השפעת ההסתגלות למסגרת לתהליך הפרידה מחיתולים

זה לא קרה לילד שלך כל הקיץ ואז פתאום זה קרה. הוא נכנס לגן והתחיל לפספס. פתאום יש מלא יציאות של פיפי בכל מקום. בגן, בבית וזה פתאום מרגיש כאילו משהו קרה. כאילו משהו השתבש והשתנה. אז מה קרה שם? אני כותבת על זה המון, אבל לטובת אלו שעוד לא מכירים ולמרות מה שנראה לרוב, תהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך

קראו עוד »

אני לא רוצה ללכת היום לגן!

“אני לא רוצה ללכת היום לגן”, אמר ברי. ”אני רוצה להישאר איתך ועם אבא ועם גאיה בבית”. ברגע הראשון, הלב שלי מתכווץ. ”אבל הוא אוהב ללכת לגן”, אני חושבת לעצמי. ”נכון, אבל הוא אוהב יותר את בני המשפחה שלו, שאליהם הוא מקושר”. עולה בי קול פנימי נוסף. הנשימה חוזרת. הלב מתרחב, הוא מביע רצון להישאר מחובר ומקושר אליי. אלינו. הוא

קראו עוד »