שוב זה קורה. היא מחבקת אותך חזק חזק ולא משחררת. את מחבקת חזק, לוחשת מילים של אהבה, שולחת מבט מתנצל אל הגננת שמחכה שתעבירי אותה אליה. שתיפרדו כבר. שוב זה קורה. ואת כבר יודעת איך זה הולך להיגמר. גם אם תתני לה עוד דקה, שתיים ואפילו שלוש, בסוף זה ייגמר בבכי. בסוף תצטרכי לקרוע אותה ממך ולהעביר אותה לגננת. שוב
יש דבר כזה תהליך הסתגלות נכון. ויש תהליך הסתגלות שהוא לא נכון. או, לא מתאים לילד. או לא קשוב לצרכי הילד. שלא ימכרו לכם שטויות שזו סתם המצאה. זו לא. יש דבר כזה תהליך הסתגלות נכון. ולמה אני אומרת לכם את זה? כי הורים לא מספיק מודעים לעד כמה הסתגלות נכונה למסגרת יכולה להשפיע על המשך החיים של הילד. תהליך
אם רק היית יודעת, אולי היית מתכוננת לזה אחרת. אולי היית מבינה יותר מה קורה פתאום עכשיו כשיש גן. בואי נדבר רגע על הסתגלות למסגרת ואיך היא משפיעה על השינה של הקטנטנים שלנו. השאיפה שלנו היא הסתגלות הדרגתית ומתאימה לילד. זה אומר שבהתחלה יכול מאוד להיות שבכלל הילד לא יישן במסגרת, כי כדי לישון צריך להרגיש הכי בטוחים שיש. שינה
איך לדעת מה לעשות, זו שאלה שחוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים בהורות שלנו. במיוחד בפעמים ראשונות הכל מרגש, מסעיר, מלחיץ. כל דבר שנעשה בפעם הראשונה הוא חדש והשאלה הזו עולה שוב ושוב. איך לדעת מה נכון לעשות? ממה מתחילים? מה חשוב לשים לב ולדעת? מה הדגשים הייחודיים שרלוונטיים לי ולילד שלי? אנחנו מכירים הכי טוב את הילדים שלנו,
“תגידי רגע רוני, אם אני אחכה עוד קצת, יש מצב שהיא לא תעשה לי פיפי על הספה?” ככה חופית שאלה אותי כשנפגשנו בפארק עם הילדים אחר הצהריים. השאלה של חופית החזירה אותי לאחד המיתוסים הגדולים שיש סביב הפרידה מחיתולים. המיתוס שמדבר על לחכות כדי לקבל פחות פספוסים. אחד הדברים הכי חשובים שאני רוצה שתדעו על פרידה מחיתולים היא שמדובר בתהליך.
אל תגיד מסריח. תגיד לא מריח טוב, תגיד עם ריח מיוחד, תגיד עם ריח חזק, חריף, אחר. רק אל תגיד מסריח. כי כשאתה אומר מסריח אתה גורם לילד שלך להרגיש רע עם עצמו. אשם. כאילו שהוא עשה בכוונה שהקקי שלו יריח ככה. כאילו הוא יכול לבחור בכך. הוא לא. אל תגיד מסריח. כי בגיל הזה, הילדים שלנו חושבים שהם מה
שפה היא דבר חשוב. לא תמיד אנחנו נותנים את הדעת למילים שלנו. בטח כשדברים שגורים לנו באוטומט בראש. אחת המילים הכי שגורות סביב תהליכי פרידה מחיתול היא המילה ‘ברח’. אבל הפעם אני רוצה שתשבו לערער על זה, שתחשבו שנייה על השימוש במילה הזו. מאיפה היא באה? כשאני אומרת שמשהו ברח לי, זה אומר שלא הייתה לי שליטה עליו, ללא יכולת
למה דווקא עכשיו? שניה לפני שאתם מתחילים את תהליך הפרידה מהחיתולים, אני רוצה שתשאלו את עצמכם, למה דווקא עכשיו. למה עכשיו זה דחוף לי או חשוב לי. האם זה יכול לחכות ולמה לא כדאי שזה יחכה ועדיף להתחיל עם זה עכשיו. כשאנחנו מתחילים תהליך כלשהו חשוב שנחזיק ‘למה’ ברור. חשוב שנדע למה אנחנו מתכוונים לצעוד בדרך מסוימת כלשהי. כשאנחנו מחזיקים
חשבתם פעם למה הילד שלכם כבר גדול, עצמאי אבל עדיין מבקש אתכם בהרדמות? חשבתם פעם למה הבת שלכם רוצה שתישארו איתה בחדר עד שהיא נרדמת? מאחורי הרצון בתשומת לב, הבקשה לנוכחות, מה מסתתר? האם זה פחד? האם זה הרצון לדעת שהם לא לבד? האם זו ההרגעה שאתם פה בשבילם? האם זו העטיפה האוהבת שלכם? ואולי הם נהנים דווקא מתשומת הלב
